בית המשפט המחוזי דחה עתירה של תושבי קרית ביאליק נגד יזמית שמקדמת פרויקט תמ״א 38 בסמוך לבתיהם. הוא הבהיר כי האינטרסים החשובים שבבסיס התמ״א גוברים על רצונם לשמר את אופי הרחוב.
10 מתושבי רחוב אפרים בקרית ביאליק המתאפיין בבנייה נמוכה עתרו לאחרונה נגד החלטת ועדת ערר לאשר ליזמית היתר בניה להקמת בניין בן 6 קומות ברחוב. הם ניסו להיתלות במדיניות העירייה והוועדה המקומית שלא לאפשר פרויקטים של תמ״א 38 ברחוב הצר אך השופט שמואל מנדלבום דחה את טענותיהם.
ב-2016 הגישה חברת הבניה ״לונדון״ בקשה להיתר בניה לפי תמ״א 38 לוועדה המקומית בקריות. היא ביקשה להרוס בית דו משפחתי בן שתי קומות ברחוב אפרים בעיר ולבנות תחתיו בניין בן 6 קומות.
הוועדה המקומית דחתה את הבקשה וקיבלה התנגדויות שהגישו השכנים. היא כתבה כי המדיניות באזור היא לא לאפשר פרויקטים מסוג זה.
בערר שהגישה לונדון נטען כי אף שהבניה בפועל ברחוב נמוכה, על פי תכנית מפורטת שחלה על הרחוב ניתן לבנות בו מבנים של עד 5 קומות כך שהתוספת שביקשה מינורית וסבירה.
בנוסף היא טענה כי הפרסום שהפיצה הוועדה המקומית ביחס לכוונתה לקדם תכנית מפורטת שבה יוטלו מגבלות על האפשרות לבצע תמ״א 38 באזורים מסוימים בקרית ביאליק לא התייחס לרחוב אפרים ועל סמך מצג זה היא נכנסה לפרויקט והשקיעה בו.
השכנים טענו מנגד כי המבנה חריג לסביבתו ומהווה הפרעה לנוף, אור ואוויר של כל בתי הקרקע הסמוכים אליו. לטענתם, ליזמית אין זכות קנויה לקבל היתר ולוועדה המקומית שיקול דעת רחב במתן ההיתר.
אך ועדת הערר קיבלה את טענות היזמית וקבעה שהבקשה להיתר סבירה, מאוזנת ואינה משנה את פני הסביבה ביחס למצב התכנוני.
השכנים לא ויתרו והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. הם טענו כי תכנית מפורטת שמקדמות העירייה והוועדה המקומית מגבילה את אפשרויות המימוש של תמ״א 38 באזורים מסוימים בהם יש תשתיות מוגבלות וישנות, כולל רחוב אפרים. עוד הם הדגישו כי המבנה המתוכנן חריג לסביבתו ויגרום לכשל תשתיות, למצוקת חניה ולהצללת מבנים סמוכים.
לא מבנה חריג
השופט שמואל מנדלבום ציין כי לא הונחה תשתית עובדתית שתצביע על כך שהתכנית המפורטת שמקדמת הוועדה המקומית מצאה אחיזה בשטח ורחוב אפרים לא נכלל בפרסומי הוועדה בנושא.
מנגד לדבריו, על האזור חלה תכנית כוללנית ממנה עולה כי הרחוב נכלל במתחם בו דווקא אמורה להיות מאושרת בניה מוגברת בהיקף של עד 7 קומות.
השופט הבהיר כי הוועדה המקומית יכולה הייתה עקרונית להגביל מתן היתרי בנייה עד לאישור התכנית המפורטת אך היא הייתה צריכה לפעול בשקיפות ולפי המתווה הקבוע בתמ״א 38 הכולל בין היתר פרסום והנמקה.
ביחס לחריגות המבנה הבהיר השופט כי הבחינה צריכה להיעשות ביחס לתכניות הקיימות ולא למצב הבנייה בפועל כך שהתוספת שמבקשת היזמית אינה כה חריגה.
״הרושם המתקבל מטענות העותרים הוא כי הטעם האמיתי והיחידי להתנגדות לבקשה להיתר הוא רצונם לשמר את האופי הכפרי הקיים לטענתם באזור של בנייה נמוכה. אך אינטרס זה לבדו אינו יכול לעמוד כנגד מימוש האינטרסים המגולמים בתמ״א 38״, סיכם.
בנסיבות אלה דחה השופט את העתירה וחייב את העותרים בהוצאות בסך 20,000 שקל.
- ב״כ העותרים: עו"ד תמ״א 38 ציון רווה ואח'
- ב״כ המשיבים: עו"ד מיכאל סיגל, עו"ד רחל בן ארי ואח',, עו"ד ישי שנידור
עו"ד אודליה נמיר
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין