בית הדין הרבני הגדול קיבל את ערעורה של אם הילד, ומתח ביקורת קשה על אביו והבהיר כי הוא שאחראי לניכור הקיים כיום מצד בנו כלפיו. בתוך כך נמתחה גם ביקורת חריפה על ביה"ד האזורי, שפטר את האב ממזונות.
ביה"ד הרבני הגדול בירושלים קיבל את ערעורה של אם נגד בעלה-לשעבר ואבי בנה, וביטל את חיובה בקנס לאב. בנוסף, האב חויב לשלם מזונות בנו על 18 שנה שלא שילם. דייני בית הדין הרבני הגדול מתחו ביקורת נוקבת על האב, שלאורך שנים התעלם מבנו, ואף ביקרו את בית הדין האזורי על שקיבל החלטות תמוהות בנושא.
השניים מנהלים הליכים שונים במשך כ-18 שנה. תחילת הסכסוך כאשר בעודה בהריון, הבעל ברח מהארץ למקסיקו ועיגן אותה. לאחר שהגישה תביעת גירושין הוא שלח לה משם גט, וכעבור כשנתיים חזר לארץ.
לאחר משא-ומתן הם חתמו על הסכם גירושין, לפיו האב ישלם מזונות בסך 1,150 שקל לחודש.
היריעה קצרה מלפרט את כל השתלשלות ההליכים שנקטו הצדדים. העיקר והמצער הוא שמיום היוולדו, בנם חי באווירה של סכסוך. במשך השנים שני ההורים נישאו בשנית והביאו ילדים נוספים לעולם.
הבן והאב מעולם לא היו בקשר. כמו כן, למרות ההתחייבות בהסכם הגירושין, האב לא שילם מזונות ולא התראה עם בנו, כך שלמעשה היא גידלה אותו לבד וללא מזונות. האם אף ניסתה לגבות את המזונות בהוצאה לפועל, ללא הצלחה. כיום יש לציין, חובת המזונות פקעה בהגיע הבן לגיל 18.
בהקשר של הנתק בין האב לבנו, האם ומשפחתה טענו כי האב מעולם לא היה מעוניין להיפגש עם בנו, ואילו האב ועדים מטעמו טענו כי האם ומשפחתה מנעו ממנו לראות את הילד.
פסק דינו האחרון של ביה"ד האזורי – עליו הוגש הערעור הנוכחי של האם – הגיע למסקנה שמכיוון שאין אפשרות להגיע להכרעה בעובדות ולכן גם לא בהיבטים ההלכתיים, יש לפטור את האב ממזונות שחויב בהם בעבר, לנוכח הניכור שבינו לבין הבן.
בנוסף הוחלט לחייב את האם בקנס בסך 12,500 שקל שיקוזז מחוב המזונות, מאחר שמנעה מהאב לבקר את בנו.
לא הגיע לבר-מצווה
לכל אורך פסק הדין של הדיין-הרב שלמה שפירא שזורה הבעת כאב על מצב הבן. הדיין הביע תמיהה על מסקנות בית הדין האזורי, וברמה העובדתית הוא שוכנע שהאב מעולם לא באמת רצה בקשר עם בנו ולא עשה מאמץ אמיתי, כאשר אפילו לבר המצווה שלו הוא לא הגיע.
"אין אנו יכולים להימנע מלחשוב מה קורה לנפשו של הילד היודע שאביו הגר בסמוך לו מתעלם ממנו, לא מנסה לפוגשו ואינו משלם מזונות", כתב, והבהיר שאין כאן בן מרדן אלא אב שאינו מעוניין בבנו.
הדיין הוסיף כי "התנהלות שכזו פוצעת את נפש הילד פצעים שלא ברור אם יש להם מרפא..."
בנסיבות אלה הדיין סבר כי "לא הגיוני ולא הלכתי" לפטור את האב מתשלום המזונות שאותם התחמק מלשלם במשך שנים, בבחינת "יצא חוטא נשכר".
בסיכומו של דבר, נקבע כי האחריות על הניכור ההורי מצד הבן מוטלת על אביו. משכך, האב חויב בכל המזונות שלא שילם במשך השנים (סכום שיכול להגיע ליותר מ-240,000 שקל). עוד נקבע כי "האם אינה חייבת לשלם פיצוי כלשהו לאב בגין אי־קיום הסדרי השהות מכיוון שהאב לא היה מעוניין בהם, ולכן לא פגש את בנו במשך השנים".
הדיינים-הרבנים אליעזר איגרא וא' אהרון כץ הצטרפו לפסק הדין.
- ב"כ התובע: עו"ד משה חן
- ב"כ הנתבע: עו"ד רון וינשטוק
עו"ד אברהם אלטלף
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין