יזם תמ״א 38 ניסה לצמצם נזקים כשקבלן הפרויקט התמוטט כלכלית. את התמורה שהיה אמור להעביר לו, שילם ישירות לקבלן משנה שהועסק באתר. בית המשפט קבע שמדובר בהעדפת נושים אסורה
השופטת איריס לושי-עבודי מבית-המשפט המחוזי בתל-אביב קבעה לאחרונה בפסק-דין תקדימי כי במצב בו קבלן ראשי נקלע לחדלות פירעון, היזם שחייב כספים לאותו קבלן בגין עבודתו, אינו יכול לשלם את הכספים ישירות לקבלני-משנה שכן הדבר פוגע בעקרון השוויון בין הנושים. מדובר בפסק-דין ראשון מסוגו שניתן לאחר כניסתו לתוקף של חוק חדלות-הפירעון החדש לפני מספר שנים.
בתחילת 2021 פנתה חברת הבנייה ״צ. גורן – ד. מגידו״ בבקשה לצו פתיחת הליכים לאחר שנקלעה לקשיים כלכליים. באותו זמן, לצד פרויקטים אחרים בהם הייתה מעורבת, היא הייתה הקבלן הראשי בפרויקט תמ״א 38 ברמת השרון, אותו הזמינה ממנה ב-2019 החברה היזמית ״ב.נ.ה הזורע״. באתר פעלה גם חברת ״ח.ג.מ בנייה״ כקבלנית משנה של גורן-מגידו.
עם הקריסה סילקה אותה היזמית מהאתר תוך שנמנעה לשלם לה סכום של כמיליון שקל שהייתה חייבת לה בגין העבודות שביצעה. בהמשך היא העבירה מתוך תמורה זו כספים לסגירת חובות של גורן-מגידו מול קבלנית המשנה.
בתחילת 2022 החלו הליכי הפירוק של גורן-מגידו. הנאמן שמונה לחברה דרש להורות על ביטול העברת הכספים מהיזמית לקבלנית המשנה בהיותה העדפת נושים אסורה. עוד עתר הנאמן להורות לחברות אלה להשיב לקופת הנשייה של חברת גורן-מגידו את יתרות הזכות שעמדו לה במסגרת עבודתה בפרויקט.
לטענת הנאמן ערב סילוק ידה של החברה מהפרויקט עמדה לה זכות לקבל כספים מהיזמית, ויש לראות בפעולות פירעון חובות גורן-מגידו לקבלנית המשנה, מתוך כספים השייכים לגורן-מגידו, כהעדפת נושים אסורה.
המשיבות, היזמית וקבלנית המשנה, טענו כי התשלומים שבוצעו על ידן נעשו מכוח זכויות קיזוז שהיו נתונות להן. לדברי היזמית, על פי ההסכם בינה לבין גורן-מגידו ככל שהחברה לא תעמוד בהתחייבויותיה בהסכם (לרבות תשלום לקבלני משנה) תהיה היזמית רשאית לבצע התחייבות זו במקומה.
פעולה אסורה
השופטת איריס לושי-עבודי מבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבלה את הבקשה. היא ציינה כי הנטייה הטבעית והמובנת במצבים אלה של מי שחב חוב לגוף חדל-פירעון תהיה שלא לשלם את חובו ולמצוא שימוש "מועיל" יותר מבחינתו לכספים אלה.
עוד כתבה השופטת כי משולש היחסים מזמין – קבלן – קבלן-משנה, ממחישה זאת היטב, וברור שמנקודת מבטו של המזמין עדיף לו לשלם ישירות לקבלן-המשנה מאשר לקבלן הראשי הקורס. ואולם, על אף הנטייה הטבעית ואפשר שאף "מוצדקת" ומובנת מנקודת מבטו של המזמין (או כל בעל-חוב אחר לגוף חדל-הפירעון), מדובר בפעולה אסורה על-פי הדין הפוגעת בעקרון-העל של הליכי חדלות-הפירעון בנוגע לשוויון בין הנושים.
מבחינה משפטית ציינה השופטת כי מדובר בהעדפת נושים אסורה. היא הבהירה שלפי החוק החדש מספיקה תוצאה אובייקטיבית של העדפת נושה אחד על פני נושים אחרים (במסגרת הזמן ויתר התנאים הקבועים בחוק) כדי לקבוע שאותו נושה הועדף על פני אחרים, ואין צורך להראות כוונה להעדיפו.
במקביל דחתה השופטת את טענות הקיזוז וכתבה כי אין ספק שהתשלום בוצע בשל חדלות הפירעון של החברה והדברים היו ידועים היטב למזמינה.
בסופו של דבר השופטת הורתה כי ב.נ.ה וח.ג.מ ישיבו לקופת הנשייה סך של 1,087,253 שקל . החברות חויבו גם בהוצאות קופת השנייה בסך 15,000 שקל.
- ב״כ הנאמן: עו"ד עידן מילר
- ב״כ המשיבות: עו״ד יצחק בכר
עו"ד איתן פישמן
עוסק/ת ב-
חדלות פירעון
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין