לפסק הדין בעניין מועלם נ' חי
איש עסקים תבע מעו"ד פיצוי של כ 5 מליון שקל, לאחר שחוזה שערך עבורו בוטל מחמת היותו נוגד את תקנת הציבור. ביהמ"ש המחוזי מרכז קיבל את התביעה חלקית בלבד, לאחר שקבע כי עוה"ד הפר את חובת הזהירות כאשר נתן ידו לחוזה בלתי מוסרי, אך גם התובע לא טמן ידו בצלחת.
במסגרת חוזה שנחתם בשנת 2001 בין איש עסקים לבין אביו של שחקן כדורגל כבן 13, קיבל איש העסקים 35 אחוז מזכויות בכרטיס השחקן של הקטין, בתמורה ל 20 אלף דולר. בעקבות חילוקי דעות שהתגלעו בין האב לאיש העסקים באשר להסכם, פנו השניים לבוררות, שבסופה ניתן פסק הבורר (השופט בדימוס בעז אוקון), כי ההסכם בטל, בין היתר, מאחר שהוא נוגד את תקנת הציבור, וזה אושר וקיבל תוקף של פסק דין.
משכך, הגיש איש העסקים תביעה לפיצוי של 4,551,268 שקלים כנגד עוה"ד דן חי, אשר ערך את ההסכם עם הקטין. לטענתו, עוה"ד התרשל בתפקידו, תוך שיצר מצג כאילו ההסכם חוקי, כאשר בפועל לא היה כזה.
הוא טען, כי התנהלותו של עורך הדין הביאה לכך שהפסיד סכומי עתק, באשר הקטין הפך לשחקן כדורגל מוצלח, ועל כן דרש פיצוי על הפסדי הרווח, כמו גם החזר ההוצאות של ההליכים המשפטיים שנוהלו בעטיו של ההסכם, וכן פיצוי על עגמת הנפש שנגרמה לו.
עוה"ד טען מנגד, כי פסק הבורר לא חל עליו והוא אינו מסכים למסקנותיו, וכי מדובר בחוזה אשר רווח בעולם הכדורגל באותה תקופה. לטענתו, התובע אינו זכאי לפיצוי, וודאי לא להחזר הוצאות, כיוון שאת ההליכים יזם התובע בעצמו.
ניצול ושעבוד זכויות הקטין
השופטת אסתר שטמר קיבלה את התביעה בחלקה הקטן בלבד. ראשית, קבעה גם היא, כי מדובר בהסכם הסותר את תקנת הציבור, כיוון שהוא פוגע בזכויות היסוד של הקטין, בפרט כשנחתם בידי אביו, שעה שמשפחתו הייתה במצוקה כלכלית.
"כבילת הקטין לתובע לאורך כל חייו המקצועיים כשחקן כדורגל, עבור תמורה כספית הניתנת מראש למשפחה במצוקה, ללא ייחוד הכספים לטובת הקטין- מעוררת תחושה קשה של ניצול, ושל שיעבוד זכותו של הקטין ליהנות בעתיד ממימוש הפוטנציאל הגלום ביכולותיו", כתבה השופטת, "הסכם זה פוגע בזכותו של הילד לקניין... ופוגע בחופש העיסוק שלו. הסכם זה נוגד את ערכיה של חברה מתוקנת השוללת ניצול ושיעבוד של קטינים".
לאחר מכן, נקבע כי גם אם הנתבע היה מצליח להוכיח את הטענה כי הסכמים כאלה היו מקובלים באותה תקופה, אין בכך כדי לסתור את העובדה שההסכם מנוגד לתקנת הציבור, ובכך שאפשר את קיומו- הפר את חובת הזהירות כלפי התובע.
עוד נפסק, כי הנתבע אשר ערך את ההסכם בעודו מייצג שני לקוחות בעלי אינטרסים מנוגדים, אישר עסקה שקשה מאד למצוא בה היגיון כלכלי עבור הקטין, ואין בכך שהוריו הסכימו לתנאיה, כדי לפטור אותו מהאחריות לנסח חוזה בזהירות, תוך בירור התקינות והחוקיות שלו.
עם זאת הדגישה השופטת, כי גם התובע לא טמן ידו בצלחת, באשר היה אדיש לאינטרסים של הקטין, וידע או לכל הפחות היה עליו לדעת, כי מדובר בהסכם בלתי מוסרי, ומשכך יש לחלק את האשמה בין התובע לנתבע שווה בשווה.
באשר לפיצוי, נקבע כי מקום בו מדובר בחוזה שנוגד את תקנת הציבור אין לפסוק פיצויי קיום, ואף אין הצדקה לפסוק לתובע, שנהג בחוסר מוסריות, פיצוי בגין עגמת נפש, ולפיכך הוא זכאי לפיצויי הסתמכות בלבד, המגולמים בהוצאות המשפטיות שנאלץ להוציא בעטיו של החוזה.
לכן נקבע, כי הנתבע ישלם לתובע את מחצית ההוצאות המשפטיות, המסתכמת ב 50,097 שקלים. הוצאות נוספות לא נפסקו.
לפסק הדין בעניין מועלם נ' חי
למדור: דיני חוזים
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.