מורה מחליפה טענה כי לא התקבלה לעבודה בבית ספר בגלל שהייתה בהיריון. המנהלת שדחתה אותה טענה כי המורה ניתקה קשר. בית הדין העדיף את גרסת התובעת.
השופטת כרמית פלד קיבלה לאחרונה תביעה שהגישה מורה נגד משרד החינוך. התובעת הייתה אמורה להתחיל עבודה חלקית כמורה מחליפה ב-2015 אך לקראת תחילת שנת הלימודים ולאחר שהמנהלת גילתה שהיא בהיריון נאמר לה שהמשרה אוישה. היא תפוצה בכ-60,000 שקל.
התובעת סיפרה כי בשנת הלימודים תשע״ג (2013-2014) הועסקה בבית הספר ״כרמים״ שביישוב אלקנה כמורה מחליפה.
לדבריה, בתחילת החופש הגדול (יולי 2014) היא שוחחה עם מנהלת בית הספר וסוכם ביניהן כי היא תלמד גם בשנה הבאה (תשע״ד). באותה שיחה היא סיפרה למנהלת כי היא בחודש השלישי להריונה וצפויה ללדת בינואר 2015. המנהלת השיבה כי בחודש זה אמורה לשוב מחופשת לידה מורה אחרת מבית הספר כך שלוח הזמנים מסתדר עם צרכי בית הספר. בנסיבות אלה, היא חדלה לחפש עבודה אחרת.
ואולם, כחודש וחצי לאחר מכן, כשבועיים לפני פתיחת שנת הלימודים, התקשרה אליה המנהלת וציינה שלמרות רצונה להעסיק אותה משרד החינוך אינו מאשר זאת בגלל שהיא בהיריון. באותה שיחה היא הבהירה למנהלת כי לא תדרוש זכויות שונות עקב הריונה שכן כל רצונה הוא להמשיך לעבוד ולצבור ותק. מאותו רגע היא ניסתה ליצור מספר פעמים קשר עם המנהלת, בדרכים שונות, ללא הצלחה.
התובעת הוסיפה כי ימים ספורים לפני פתיחת שנת הלימודים הצליחה ליצור קשר טלפוני עם המנהלת. שיחה זו הוקלטה על ידה וממנה עולה בבירור כי השיקול המרכזי לאי קליטתה לעבודה הייתה העובדה כי היא בהריון באופן המהווה אפליה פסולה בניגוד לחוק.
לגרסת משרד החינוך אמנם היה סיכום עקרוני בין המנהלת לבין התובעת אך הובהר לה כי ההעסקה כפופה לאישור המפקח ולא היה מדובר בהתחייבות סופית.
לטענת המשרד, הריונה של התובעת לא היווה שיקול מבחינת המנהלת. לדבריו, ביוני 2014 התובעת סיפרה למנהלת כי יש חשש להמשך הריונה בשל מצב העובר והיא צריכה לעבור בדיקות ולא יכולה להתחייב לעבודה. לאחר שיחה זו התובעת ניתקה קשר והן לא שוחחו עד לאמצע אוגוסט. מאחר שהתובעת לא חזרה למנהלת בתשובה, היא המשיכה בחיפושים ומצאה בחודשי הקיץ ממלאת מקום אחרת.
שיקול מרכזי
השופטת כרמית פלד מבית הדין לעבודה בתל אביב קבעה כי מתמליל השיחה אותו צירפה התובעת עולה כי הריונה היווה שיקול מרכזי לאי קליטתה לעבודה. בין היתר התובעת שואלת באותה שיחה: ״אם לא הייתי בהיריון זה היה אפשרי?״ והמנהלת עונה: ״אני מאמינה שכן״.
עוד העדיפה השופטת את גרסת התובעת שלפיה היא ניסתה להשיג את המנהלת ללא הצלחה ולא ניתקה מיוזמתה את הקשר. היא הוסיפה כי בכל מקרה כללי מוסר והגינות בסיסיים חייבו את המנהלת ליצור עמה קשר לפני שהעסיקה מורה אחרת.
השופטת הוסיפה כי לא התרשמה שביסוד ההחלטה שלא לקלוט את התובעת עמדו שיקולים נוספים מלבד הריונה וניכר כי בתקופת העסקתה הממונים עליה היו שבעי רצון.
השופטת פסקה לטובת התובעת פיצוי על הפסד ההשתכרות וכן פיצוי בגין עגמת נפש בסך כולל של 58,700 שקל בתוספת הוצאות בסך 3,000 שקל.
- ב״כ התובעת: לא צוין
- ב״כ משרד החינוך: עו"ד דניאל פסי ועו"ד אביעד בן יעקב מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)
עו״ד גיא אבידן
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין