האישה, כבת 52 נחבלה בפניה במהלך מעצרה בתחנת המשטרה באופקים, בעודה אזוקה בידיה וברגליה. בית המשפט קבע בשבוע שעבר כי המשטרה התרשלה בהשגחה עליה וחייב אותה בפיצוי של 100 אלף שקל.
בתביעה שהגישה האישה בבית משפט השלום בבאר שבע היא טענה כי לפני כ-7 שנים היא הזעיקה משטרה בתלונה שהותקפה בידי זרים סמוך לביתה. לטענתה, השוטרים שהגיעו למקום החליטו לעצור דווקא אותה, אזקו את רגליה וידיה מאחורי גבה, כיסו את ראשה בשקית ולקחו אותה למעצר בתחנת המשטרה באופקים. שם לטענתה הושמה בחדר סגור והושארה לבדה בעודה אזוקה. במהלך שהייתה שם טענה האישה כי הותקפה בידי השוטר שעצר אותה וכתוצאה מכך נפלה על ספסל ונחבלה בפניה, ובהמשך התברר כי שברה את הלסת (יצוין כי התובעת התלוננה על האירוע במח"ש אולם התיק נסגר).
בנסיבות אלה טענה האישה שהמשטרה שהתרשלה בשמירה עליה ובפיקוח על שוטריה, אחראית לפציעתה ולנזק שנגרם לה וצריכה ולפצותה. לפי חוות דעת רפואית שהגישה היא נותרה בעלת 20% נכות כתוצאה מהפציעה.
גרסת המשטרה לאירוע הייתה שונה. לטענת המשטרה, השוטרים שהגיעו לזירה מצאו את התובעת, בעלת רקע פסיכיאטרי, שיכורה ובמצב נפשי סוער כשהיא צועקת ומנסה לחנוק את בתה, וכשלסביבה התקהלות אנשים, לרבות בני משפחה, ולכן היא נעצרה ונאזקה בו במקום בסוג איזוק השמור למקרים קיצוניים.
בהמשך הובלה למעצר בתחנה והושמה בחדר סגור בעל קיר שקוף סמוך לעמדת היומנאי לצורך השגחה, ומפעם לפעם נכנס אליה שוטר כדי להחזיר אותה לישיבה לאחר שניסתה שוב ושוב לצאת מהחדר.
לאחר זמן מה ששהתה בחדר, טענה המשטרה כי האישה נמצאה שכובה על הרצפה כשפניה שותתות דם כתוצאה מכך שנפלה על פניה ונחבטה בספסל. המשטרה הכחישה באופן גורף את הטענה שהאישה הותקפה על ידי שוטר וטענה כי היא נפגעה מנפילה עקב מצבה הנסער. בהמשך ההליך המשטרה שינתה גרסתה ובהתבסס על תיקה הרפואי של התובעת טענה כי התעלפה.
לאור האמור, טענה המשטרה כי היא אינה אחראית למצבה של התובעת וממילא כלל לא נותרה לה נכות עקב הפציעה.
השגחה צמודה
השופטת אורית ליפשיץ החליטה באחרונה לקבל את התביעה ואף העלתה תהיות באשר לעילה החוקית למעצר מלכתחילה.
השופטת מצד אחד לא קיבלה את טענת התובעת כי נפצעה עקב תקיפת שוטר וציינה כי על אף שהיא מאמינה שהתובעת משוכנעת שזו האמת, הראיות ועדויות השוטרים שנכחו באירוע לא תומכות בכך.
מצד שני השופטת גם לא קיבלה את טענת המשטרה לפיה התובעת נפצעה כתוצאה מהתעלפות וציינה כי אפשרות זו אינה סבירה, ויותר מתקבל על הדעת כי התובעת נפצעה עקב מצבה הנפשי הסוער והיותה אזוקה ומוגבלת בתנועתה, כך שלא הייתה יכולה אפילו לסוכך על פניה ולמזער את נזקי הנפילה.
השופטת קבעה כי המשטרה התרשלה בהשגחה עליה, וכי לאור מצבה הנפשי וניסיונותיה החוזרים להשתחרר מכליאתה למרות היותה אזוקה – אסור היה למשטרה להסתפק באמצעי השמירה שנקטה אלא היה עליה לפעול באחת משתי הדרכים: או לשחררה מאיזוק או להציב לה שוטר צמוד להשגחה.
באשר לשאלת הנזק – לאור הפערים בין חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים, השופטת מינתה מומחית מטעם בית משפט ואימצה את חוות דעתה שייחסה לתובעת 10% נכות עקב הפציעה.
בסיכומו של דבר, השופטת פסקה לתובעת פיצויים בסך 100,000 שקל וחייבה את המשטרה בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד ארנסט בראיה ועו"ד יעקב ביטון
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ליאור קורן
עו"ד דניאל קופלר
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין