פעם בשבוע הופעלה תכנית להנגשת ספריות לציבור הדתי. תושבת חילונית שהגיעה להחזיר ספרים נתקלה בסירוב ונאלצה להתכווח עם הספרניות. בית המשפט קבע כי אף שהעירייה פעלה בתום לב, מדובר בהפליה פסולה.
בית משפט השלום בראשון לציון קיבל את תביעתה של תושבת העיר והורה לעירייה וכן ל"חברה העירונית ראשל"צ" (מפעילת הספריה) לשלם לה 10,000 שקל, בשל הפליה שנעשתה במסגרת תכנית "פיילוט" שבה הספריות העירוניות נתנו שירות לדתיים בלבד.
השופט אבי סתיו שוכנע שאמנם הנתבעות פעלו בתום לב ומתוך מטרה ראויה, אולם היישום של התכנית היה שגוי, ובך הנתבעות הפרו את חוק איסור הפליה.
מדובר בתכנית שבמסגרתה הוחלט להפעיל שלוש ספריות בהתאמה לציבור הדתי – סגירת נגישות לאינטרנט, ריכוז ספרים המתאימים לקהל התורני וסגירת הקומה השנייה שבה יש סרטים ומוסיקה. התכנית בוצעה רק אחת לשבוע, בימי רביעי אחר הצהריים.
התובעת הגישה את תביעתה לאחר שבשני מקרים היא הגיעה בימי רביעי להחזיר ספרים אך הספרנית סירבה, בטענה שהספרייה פתוחה רק לציבור הדתי. עם זאת, בשתי הפעמים – לאחר ויכוח ועיכובים – היא בסופו של דבר קיבלה שירות.
טענתה העיקרית של התובעת היתה כי הקצאת ימים של שירות רק לציבור הדתית בספרייה ציבורית מהווה פגיעה בשיוויון והפליה אסורה.
מנגד, טענתן המרכזית של הנתבעות היתה כי בנסיבות העניין מדובר בהבחנה מותרת ולא בהפליה.
בעניין זה הנתבעות הפנו לחריג לחוק איסור הפליה, ולפיו מקרה אינו מהווה הפליה "כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי". הן טענו כי הפיילוט היה נחוץ לנוכח דרישת נציגי הציבור החרדי, שאף הוא מהווה קבוצה בעלת זכויות.
מסר בעייתי
באופן כללי השופט סתיו הסביר כי הפליה, בהקשר של מקרה זה, פירושה הפליה מחמת "קבוצה דתית", הכוללת גם את הזכות שלא להיות מופלה על רקע השתייכות לציבור חילוני.
כמו כן, השופט הבהיר כי לפי בית המשפט העליון, חוק איסור הפליה אינו מגביל למקרה של מניעה מוחלטת של נגישות לשירות או למוצר הציבורי. לפי השופט, גם עיכוב – כפי שאירע במקרה הנדון – יכול להיחשב הפליה. גם עיכוב יכול להוות פגיעה בשיוויון ובכבודו של אדם.
"אדם כזה עלול לחוש השפלה ופגיעה בכבודו גם אם מבחינה אובייקטיבית הצורך שלו בשירות שנמנע ממנו זניח", כתב השופט.
במקרה זה השופט אף הסביר כי החריג לחוק אינו חל, וזאת מאחר ששירותי ספרייה אינם שירות דתי, ואין במהותם או באופיים דבר שמחייב לערוך לגביהם הבחנה בין דתיים לחילונים, אין למשל איסור הלכתי לגשת לספרייה שבה יש חילונים.
השופט אף הבהיר כי הנתבעות יכלו לסגור את החיבור לאינטרנט ולבצע את יתר הפעולות, אך עדיין לקבל חילונים לספרייה. כך הדבר לא היה כרוך במניעה, במוצהר, של שירות מאדם על רקע היותו חילוני, וכך היה נמנע המסר המפלה הבעייתי שהיה בהתנהלותה של הספרייה.
לפיכך המסקנה היתה כי המדיניות של הנתבעות בתקופת הפיילוט הגיעה לידי הפליה. לצד זאת, השופט הדגיש כי הוא משוכנע שהנתבעות פעלו ממניעים טובים ורצויים, והפגיעה בציבור החילוני היתה מינורית.
לכן הפיצוי שנפסק היה נמוך בהשוואה מזה שמקובל לפסוק בגין הפרת חוק איסור הפליה. בסיכומו של דבר, השופט חייב את הנתבעות לשלם לתובעת פיצוי בסכום כולל של 7,500 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אורלי ארז-לחובסקי
- ב"כ הנתבעות: עו"ד דניאל חידקל
עו"ד דוד מנע
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין