תחרות על ליווי פרויקט פינוי-בינוי בבת ים הביאה ב-2015 עורך דין לשלוח מכתב לדיירי המתחם בו הזהיר אותם שעורך הדין שנבחר ללוות את הפרויקט מרמה אותם. טענתו כי דבריו היו אמת נדחתה באחרונה.
מאז שנת 2011 גורמים שונים מנסים לקדם פרויקט פינוי-בינוי במתחם בבת ים בו מתגוררות עשרות משפחות. ליווי עסקה מעין זו קוסם לעורכי דין רבים שכן הוא עשוי להניב להם הכנסות יפות.
תחרות בין שני עורכי דין על ליווי הפרויקט הביאה למכתב מלא השמצות ששלח אחד מהם לדיירים ולתביעת לשון הרע מצד השני.
הסיפור החל ב-2013 כשיזמית בנייה קידמה פרויקט במתחם. בתחילת הדרך היו מגעים בינה לבין עורך דין שכבר ייצג כמה מהדיירים והיא חתמה עמו על הסכם שכר טרחה בו התחייבה לשלם לו 286,000 שקל אם יביא לכך ש-52 מהדיירים במתחם יחתמו על הסכם ההתקשרות. ואולם, זמן קצר לאחר מכן ביטל עורך הדין את ההסכם עקב חילוקי דעות מול היזמית.
חלפו מספר חודשים שבמהלכם נוצר קשר בין היזמית לבין עורך דין אחר ובתחילת 2015 היא שכרה את שירותיו לליווי הפרויקט. עורך הדין פעל נמרצות לקידום הפרויקט והביא לניסוח טיוטת הסכם בין היזמית לבין הדיירים.
בהמשך, היזמית הפיצה מכתב לדיירים במתחם בו דיווחה על התקדמות המהלכים והזמינה אותם לפנות לעורך הדין "למתן הסברים והמשך החתמות בפרויקט".
למחרת, הפיץ עורך הדין הראשון (שהעסקה מולו התפוצצה) מכתב לכל דיירי המתחם בו כתב שההסכם שמקדם עורך הדין החדש "רע מאוד" והאחרון מנסה "לרמות אותם" ומייצג את האינטרסים של היזמית בלבד.
בתגובה, עורך הדין המוכפש הגיש תביעת דיבה בטענה שמדובר באמירות מבזות ובהוצאת לשון הרע. הוא טען שמכתב מציג אותו כמי שפועל בניגוד אינטרסים מובהק וכמי שבמודע משקר ומטעה את לקוחותיו.
הנתבע הודה שמדובר בהוצאת לשון הרע אך טען להגנת "אמת דיברתי". הוא הסביר שההסכם שקידם התובע היה מסוכן לדיירים מאחר שנקבע בו שהערובות לפי חוק המכר יופקדו בידי עורך דין שתבחר היזמית. בנוסף לדבריו, ההסכם קבע שהיזמית תשלם את שכר טרחתו של התובע, שאמור היה לייצג גם את הדיירים, ומדובר בניגוד אינטרסים מובהק.
"הייתה לצנינים בעיניו"
אך השופט רונן אילן מבית משפט השלום בתל אביב קיבל את התביעה. הוא קבע שהאשמות הנתבע הן חמורות והציגו את התובע "ככזה הפועל בניגוד מוחלט לאושיות המקצוע של עריכת הדין".
השופט דחה את טענת הנתבע שהדברים שכתב אינם אלא הצגת "התמונה המלאה" והבהיר שאף שייתכן שההסכם שקידם התובע לא היה מיטבי עבור הדיירים, הדבר אינו מוליך בהכרח למסקנה שהתרשל בייצוג שלהם.
הוא הוסיף שאמנם יש בעיה אתית בעובדה שהיזמית משלמת את שכר טרחתו של התובע אך טענות הנתבע בהקשר זה תמוהות שכן גם בהסכם מולו היה הסדר כזה.
השופט הדגיש בהקשר זה שחוסר תום לבו של הנתבע עולה מכלל הנסיבות שמצביעות בבירור על יריבות עסקית בינו לבין התובע. "אם התובע באמת ביקש להגן על האינטרסים של הדיירים הוא יכול היה להסתפק בהצגת ביקורת עניינית ללא הטחת האשמות כה קשות בתובע", כתב השופט.
"למעשה, אין מנוס מהמסקנה שהשתלבות התובע בפרויקט הייתה לצנינים בעיני הנתבע, שבקש בעצמו לייצג את הדיירים בקידום הפרויקט ובקש לזכות בעצמו בהכנסות הנכבדות הכרוכות בכך", סיכם השופט וחייב את הנתבע בפיצוי של 100,000 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד של 30,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד עזרא גולדמן
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.