עוד לא אהבת די? מצוין, רק אל תשכח צוואה והסכם ממון / דעה
חתונת יהורם גאון בגיל 86 מזכירה שרומנטיקה זה נפלא, אבל בלי הסדרה משפטית העניינים עלולים להסתבך
"ואם לא אם לא עכשיו אימתי?" שואל הזמר והיוצר יהורם גאון, שהתחתן לאחרונה בגיל גבורות, בשירו "עוד לא אהבתי די". ברשותכם, אקח את שאלתו לקונטקסט קצר אחר: משפטי. כל אדם בעל נכסים, בטח בגיל מבוגר, שמוצא אהבה וצועד איתה לחופה וקידושין, צריך לשאול את עצמו שאלה פשוטה: אם לא עכשיו אחתום על הסכם ממון וצוואה - אז מתי?
החתונה של גאון - לצד היותה רגע אנושי מרגש המוכיח שאהבה לא תלויה בגיל - היא הזדמנות להיזכר בסוגיה חשובה שרבים נוטים להדחיק: בגיל מבוגר, ובעיקר כשיש ילדים מנישואים קודמים ונכסים שנצברו לאורך חיים שלמים - אי אפשר להסתפק רק בטבעת. דווקא סיפורי אהבה מאוחרים הם אלו שמחייבים תכנון משפטי מדויק ואחראי.
מגביר אמון ויציבות
כידוע, הסכם ממון הוא מסמך המסדיר מראש מה שייך למי - לפני הנישואים, במהלכם ובמקרה של פרידה. בישראל, בהיעדר הסכם ממון, חל חוק יחסי ממון הקובע איזון משאבים בין בני הזוג. המשמעות: גם נכסים שנצברו במשך עשרות שנים לפני הקשר עלולים להפוך למוקד מחלוקת.
בזוגיות מאוחרת, לרוב לכל אחד מהצדדים יש כבר דירה, חסכונות, זכויות פנסיוניות ולעיתים גם עסקים. מעבר לכך, כמעט תמיד יש ילדים מנישואים קודמים. הסכם ממון ברור מאפשר להגן על מה שנצבר בעבר, למנוע חיכוכים מיותרים ולוודא שהזוגיות החדשה לא תהפוך, חלילה, למאבק רכושי עתידי.
חשוב להדגיש כי הסכם ממון לא נועד "לתכנן פרידה", אלא דווקא לאפשר זוגיות רגועה ונטולת חששות. כשנושא הרכוש מוסדר באופן שברור לשני הצדדים וכל אחד יודע היכן הוא עומד - האמון ביניהם רק מתחזק.
הסכם ממון אינו צוואה
אבל כאן מגיעה נקודה קריטית שרבים לא מודעים לה: הסכם ממון אינו מחליף צוואה בשום אופן. אלו שני מסמכים שונים, עם תכלית שונה לגמרי. בעוד הסכם ממון מסדיר יחסי רכוש בין בני זוג בחייהם או במקרה של גירושים, צוואה קובעת מה יקרה לרכוש לאחר פטירתם. בלי צוואה, חל חוק הירושה - שלעיתים מוביל לתוצאות שאינן תואמות את רצון המנוח.
קחו למשל את המקרה המציאותי הבא, שנדון בפסיקה: גבר ואישה שחיו יחד כידועים בציבור חתמו על הסכם ממון המחיל עליהם הפרדת רכוש מוחלטת. לאחר 18 שנות חיים משותפים מת בן הזוג, שיש לו 3 בנות מאישה אחרת. בהיעדר צוואה, נקבע שבנות המנוח יירשו רק מחצית מרכושו וזוגתו תקבל את החצי הנותר.
האחיות סירבו להשלים עם התוצאה ופנו לבית המשפט בבקשה להצהיר עליהן כיורשות הבלעדיות. לשיטתן הסכם הממון מתייחס למקרה של פטירת אחד מבני הזוג, מה שמוכיח שאביהן וזוגתו התכוונו לנשל האחד את השנייה מהירושה. אלא שטענת השלוש נדחתה לחלוטין. בפסק הדין נקבע שצוואה היא הכלי הבלעדי לנישול מירושה, ובהיעדרה יש לחלק את העיזבון על-פי ברירת המחדל הקבועה בחוק, כלומר חצי לאישה וחצי לילדים.
במילים אחרות גם אם נחתם הסכם ממון מושלם, ללא צוואה בן או בת הזוג צפויים לרשת חלקים מהרכוש שהמנוח לא התכוון להעניק מלכתחילה. בהתאם לכך, ילדים מנישואים קודמים - כמו בדוגמה שהבאתי - עלולים למצוא עצמם מנושלים ממסה ניכרת של הירושה, ומנהלים מאבק משפטי על מנת לשנות את היוצרות, כנראה ללא הצלחה.
הפתרון הנכון, במיוחד בגיל מבוגר, הוא לבצע תכנון בראייה כוללת ולערוך במקביל להסכם ממון שיגן על הרכוש בחיים, גם צוואה ברורה שתקבע מי יזכה בו, ובאיזה שיעור, לאחר הפטירה. השילוב הזה מאפשר לשמור גם על הזוגיות, גם על הילדים, וגם על הרצון האמיתי של כל אחד מהצדדים. לאהבה אמנם אין גיל, אך במיוחד כשיש היסטוריה של צבירת רכוש ונכסים, זוגיות פרק ב' וילדים - צריך להיות אחראיים מספיק ולערוך את המסמכים המשפטיים המתאימים שיגנו עליכם ועל היקרים לכם.
עו"ד לילך הירש אופיר עוסק/ת ב- דיני משפחה
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
