יחסי עבודה עכורים בין שתי עובדות משרד המדע, הובילו לתביעת לשון הרע. הנתבעת, שיוצגה על ידי המדינה, טענה שמחלוקות הקשורות ליחסי עבודה צריכות להתברר במקום העבודה, אולם במקרה זה השופט היה רחוק מלקבל את עמדתה.
סגן נשיא בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, השופט כאמל אבו-קאעוד, קיבל את תביעתה עובדת משרד המדע נגד עובדת אחרת, וחייב את האחרונה לשלם לתובעת פיצויי לשון הרע בסך 40,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
מחודש יוני 2016 ועד שהתפטרה באפריל 2018, התובעת כיהנה כסגנית המדען הראשי במשרד.
הנתבעת שימשה כמנהלת תחום מדעי החברה והרוח במשרד, החל מאוקטובר 2015 ועד שהתפטרה גם היא, בפברואר 2018.
במשך תקופה מסוימת שימשה התובעת גם כאחראית בפועל על עבודתם של המנהלים המדעיים, ובכללם הנתבעת.
התביעה נסובה סביב דואר אלקטורני ששלחה הנתבעת לתובעת בשנת 2016, ואליו כיתבה מספר גורמים בכירים במשרד באותה עת – המנכ"ל, המדען הראשי וסמנכ"ל משאבי אנוש.
הודעת הדואר כללה האשמות קשות שלטענת התובעת לא היו ולא נבראו – הנתבעת כתבה שהתובעת ניסתה לפגוע במינויו של המדען הראשי, פגעה במטרות המשרד, במוניטין של השר הממונה ושל המשרד עצמו, וכן התנהלה מולה בבריונות, איומים והתעמרות.
מנגד, הטיעון המרכזי של הנתבעת היה כי התביעה מגוללת מסכת של אירועים שנכון לברר אותם ולטפל בהם במסגרת מקום העבודה. בהקשר זה נטען כי בתקשי"ר המשרד וכן בנהלים ובהנחיות החלות על משרדי ממשלה נקבעו מנגנונים שונים ליישב מצבים של מחלוקות בין עובדים, מבלי שעובדים יחששו מתביעת דיבה.
בהתאם לכך הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה משיקולים של מדיניות משפטית ראויה ולקבוע כי סכסוכים הקשורים ביחסי עבודה אישיים בין עובד וממונה ייפתרו במקום העבודה.
עוד נטען בין היתר כי הודעת הדואר האלקטרוני מהווה ביקורת לגיטימית שהתייחסה ליחסי עבודה, וכי החלת חוק לשון הרע תגביל ותפגע ביכולת לתפקד ולנהל יחסי עבודה תקינים.
"כצופים מהצד"
"הנתבעת כתבה בהודעת הדואר האלקטרוני דברים קשים על אודות התובעת, בשפה קשה, ותוך שייחסה לתובעת תכונות ומעשים, גם כאלה אשר חורגים מיחסיהם האישיים של התובעת והנתבעת, אשר ברי כי יש בהם כדי לבזות את התובעת, להשפילה, ואף לפגוע במשרתה במשרד המדע", כתב השופט אבו קאעוד.
בהמשך הבהיר השופט כי באופן עקרוני הוא מסכים עם עמדת הנתבעת, שלפיה יש לייצר במקום העבודה אווירה שבה עובד ירגיש שאינו צריך לחשוש מהליכים משפטיים לנוכח השמעת תחושותיו, במיוחד כאשר יש מנגנונים מוסדרים לפתרון מחלוקות.
ואולם, השופטת הבהיר כי "אין באמור כדי להכשיר כל פרסום הנעשה במסגרת יחסי עבודה אשר יש בו כדי לפגוע בכבודו של אדם". לעניין זה השופט הבהיר כי על גבולות השיח בין עובדים להיות ברורים, וגם אם יש לעובד תלונות כלפי עובד אחר, הרי שישנן דרך ושפה שאין לחרוג מהן.
במקרה זה, השופט הבהיר כי הנתבעת נקטה בלשון משתלחת תוך העלאת חמורות נגד התובעת, מה גם שהדברים לא הובאו בפני הגורמים הממונים בצורה ישירה, רשמית ומסודרת, לבקשת התערבותם, אלא "הועברו לעיונם כצופים מהצד, בצהרי יום שישי".
בנסיבות אלה, השופט ציין כי "תמוהה לטעמנו התנהלות המדינה, אשר בחרה להגן על התנהלות זו ומבקשת היא אף לקבעה כנורמת התנהגות ראויה...".
לקראת סיום ציין השופט: "אנו תקווה כי פסיקתנו זו תהווה סמן אשר לנורמות ההתנהגות הראויה במקום העבודה ואף תוביל את המדינה כמעסיק לשוב ולבחון עמדתה לעניין זה".
· ב"כ התובעת: עו"ד ד"ר ישגב נקדימון
· ב"כ הנתבעת: עו"ד ענבל וילנר, פרקליטות מחוז ירושלים - אזרחי
עו"ד יאיר ארן
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין