עובדת ניקיון בעירייה הוטרדה מינית - ותפוצה ב-650 אלף ש'

האישה, שעברה אונס קבוצתי בנערותה, נאלצה לקיים יחסים עם מנהל אגף המבוגר ממנה ב-24 שנה בתמורה להגנה תעסוקתית. נקבע שאף העירייה תפצה, הגם שלא העסיקה אותה ישירות

בפסק דין שפורסם לאחרונה אישר בית הדין הארצי לעבודה לחייב מנהל אגף באחת העיריות, שהטריד מינית עובדת ניקיון מוחלשת תוך ניצול יחסי מרות, בפיצוי של 600 אלף שקל. השופטים אילן סופר, סיגל דוידוב-מוטולה וחני אופק גנדלר קיבלו חלקית את ערעור העובדת, וקבעו כי גם העירייה אחראית כלפיה, אף שלא העסיקה אותה ישירות, ולכן תפצה אותה ב-50 אלף שקל נוספים.

העובדת (54), שהגיעה מרקע סוציו-אקונומי קשה הכולל, בין היתר, אונס קבוצתי בנערותה, החלה ב-2012 לעבוד במשרה חלקית בניקיון בתאגיד הקשור לעירייה נשוא ההליך. הבכיר, שמבוגר ממנה בכחצי יובל ועבד בעירייה משנת 1975, וכמנהל אגף מ-1988, היה זה שדאג לקבלה לעבודה, ואף חתם על חוזה העסקתה. בין השניים נרקמה מערכת יחסים מינית.

ביולי 2021 פוטרה העובדת, כאשר בתביעתה לבית הדין סיפרה כי הבכיר הציע לסדר לה עבודה אם "לא תאכזבי אותי פעם או פעמיים בשבוע". לדבריה, במשך כ-3 שנים התקיימו ביניהם מפגשים מיניים, בעודו מסייע לה ולבני משפחתה, ומעניק לה תחושת הגנה במקום העבודה. היא הבהירה שלא הופעל עליה כוח פיזי, אך מבחינתה כאשר נזקקה לעזרתו - "הייתי צריכה לשלם על זה בגופי".

העובד הבכיר (78), שפרש לגמלאות ב-2015, טען מנגד שהקשר עם עובדת הניקיון החל עוד לפני עבודתה, ואף היה ביוזמתה. לדבריו, הוא אמנם סייע לה במציאת עבודה ובהמשך בעניינים נוספים, אך לאחר תחילת העסקתה התקיימו מפגשים מיניים בודדים בלבד, והוא הפסיקם משום שהבין שהמצב "בעייתי". לגרסתו הקשר נגדע באמצע 2012, כלומר נמשך חודשים ספורים בלבד.

בית הדין האזורי, בפסק דינו, קיבל את גרסת העובדת, קבע שהתקיימו בין השניים יחסי מרות, וחייב את הבכיר בפיצוי של 600 אלף שקל, בתוספת 30 אלף שקל הוצאות. נקבע שהאיש "ניצל את חולשתה" של העובדת, וכי "החפיץ את גופה וצמצם את מהותה כאדם וכאישה, לכדי כלי שרת לסיפוק יצריו". מנגד, התביעה נגד העירייה נדחתה. שני הצדדים ערערו.

מין תמורת טובות הנאה

שופטי הארצי דחו פה אחד את הערעור מטעם הבכיר. נקבע כי הפער הדרמטי בין מעמדו, סמכויותיו וקשריו לבין עובדת הניקיון המוחלשת, לצד יכולתו להשפיע על עבודתה, יצר יחסי מרות מובהקים - אותם ניצל. השופטים קבעו כי מדובר בהטרדה מסוג "זה תמורת זה": יחסי מין כנגד טובות הנאה, ובראשן קבלה לעבודה, שמירה על העובדת ופריסת הגנה תעסוקתית עליה.

במעברו לדון בערעור העובדת, קיבל הארצי את טענתה שהלכה למעשה אין מדובר בכמות מזערית של מפגשים מיניים, כגרסת הבכיר, אלא במסכת שנמשכה כשלוש שנים תמימות, בתדירות מפגשים של לפחות אחת לחודש. למרות זאת, שופטי הערעור נמנעו מלהתערב בפיצוי שנפסק לחובתו, והותירו אותו על 600 אלף שקל.

ואולם למסקנה שונה הגיעו השופטים ביחס לנתבעת הנוספת, העירייה. נקבע שבמסגרת חובותיה כלולה "גם עובדת הניקיון של התאגיד, אשר המערער דאג שיקבלו אותה לעבודה בתאגיד, חתם על חוזה העסקתה והמשיך 'לשמור' עליה, לרבות מבחינה תעסוקתית עד לפרישתו, תוך ניצול מעמדו ותפקידיו בעירייה". משלא נקטה באמצעי מנע כנדרש, הוחלט לחייבה בפיצוי נפרד של 50 אלף שקל.

בסיכום הדברים נפסקו לעובדת 650,000 שקל, בתוספת הוצאות של 32,500 שקל. בהצטרף סכומים אלה להוצאות בהליך האזורי, יוצא שבתמונה הכוללת היא תקבל 712,500 שקל.

• ב"כ העובדת: עו"ד אורי דבורה
• ב"כ מנהל האגף: עו"ד מרדכי לוין ועו"ד לביא אבוקסיס
• ב"כ העירייה: עו"ד ליאת קינן ועו"ד נעמה ניניו פרייז

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.