העובד היה אמור לעלות בדרגה כבר ב-1998 אך המועצה האזורית סירבה לקידום עד 2016. תביעת העובד להפרשים על התקבלה בחלקה והוא זכה בכ-41 אלף שקל.
השופט משה טוינה מבית הדין לעבודה בבאר שבע חייב לאחרונה את המועצה האזורית כסיפה בתשלום הפרשי שכר וזכויות סוציאליות של כ-41 אלף שקל למנהל מחלקת התברואה לאחר שנקבע כי לא שולם לו השכר ההולם בהתאם לדרגתו כתברואן מוסמך בין השנים 2009-2016.
התובע קיבל ב-1996 את התעודה. שנתיים לאחר מכן נכנסה לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות הוראה שקובעת כי מנהלי מחלקת תברואה שהשלימו קורס יקודמו בדרגה.
אלא שהתובע לא הועלה דרגה בהתאם, ורק לאחר דין ודברים מול המועצה היא אישרה לו את הקידום אחרי שיעביר לה את תעודת התברואן. התעודה נמסרה למועצה בפברואר 2016 – והתובע קיבל עדכון דרגה ממועד קבלת התעודה, אך לא למפרע.
אולם מאחר שהתובע סבר כי הוא זכאי לקבל הפרשי שכר וזכויות למן היום הראשון בו נכנסה ההוראה הרלוונטית בחוקה לתוקף, שלושה חודשים לאחר מכן הוא הגיש באמצעות עו"ד לילך אהל מסנר תביעה על סך 151,763 שקל נגד המועצה.
מנגד טען עו"ד חן אביטן בשם המועצה האזורית כי לפי נוהל אוגדן תנאי השירות ברשויות המקומיות הזכאות לתוספת השכר מתגבשת רק מרגע שהתעודה הוצגה למועצה. כמו כן נטען כי חלה התיישנות על הזכויות של התובע מלפני מאי 2009.
בתגובה השיבה עוה"ד מסנר כי המועצה הייתה מודעת לכך שהתובע הוסמך ב-1998 ולכן הזכאות קמה מיום זה. לעניין ההתיישנות נטען כי התובע לא היה מודע לזכויותיו עד סמוך להגשת התביעה ולכן "מרוץ ההתיישנות" נדחה.
החוקה גוברת
השופט טוינה קיבל את טענת המועצה כי נודע לה על תעודת התברואן של התובע רק בפברואר 2016. עם זאת, הוא קבע כי חוקת העבודה גוברת על הנוהל שדרש המצאה אקטיבית של התעודה.
השופט הבהיר כי לחוקה יש מעמד של הסכם קיבוצי, שהזכיות על פיו לא ניתנות לוויתור ואף גוברות על כל חוזה אחר (אלא כן יש בו שינוי לטובת העובד וההסכם הקיבוצי לא מונע אותו במפורש).
ההוראה המגבילה את העלאת השכר בהצגת תעודת הסמכה – שמצויה בנהלי אוגדן השירות – נסוגה מפני הוראות החוקה, "ומשכך באותם מצבים שחוקת העבודה מצמיחה לעובד את הזכות לשכר, אין בכוחה של הוראת הנוהל לשלול או לצמצם את זכותו של העובד לשכר", נכתב.
על כן השופט קבע כי מאחר שהתובע מילא אחר התנאים שמכוחם הוא זכאי לקידום בדרגה בהתאם להוראות חוקת העבודה, ההוראה בנוהל לא יכולה לשלול את זכאותו לשכר ההולם.
ואולם, השופט קיבל את טענת ההתיישנות שהעלתה המועצה מאחר שהתרשם כי התובע היה מודע לזכאותו כבר בינואר 1998 ויכול היה להגיש את התביעה מוקדם יותר. משכך, השופט קבע כי אין הצדקה לדחות את מרוץ ההתיישנות במקרה הנוכחי.
לבסוף נקבע כי התובע זכאי להפרשי השכר והזכויות הסוציאליות בהתאם לדרגה הגבוהה ממאי 2009 ואילך. לאחר עריכת תחשיב השופט העמיד את הפרשי השכר שמגיעים לתובע על 34,090 שקל ואת הפרשי הזכויות הנלוות (פנסיה וקרן השתלמות) על 7,442 שקל.
בסך הכל זכה התובע ב-41,532 שקל. בנוסף לפיצוי תשלם המועצה האזורית גם שכר טרחת עו"ד של 10,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין