אל עמור נ' מועצה אזורית כסיפה ואח'

1. עניינו של פסק דין זה, תביעה שהגיש מר סלימאן אל עמור (להלן: "התובע") נגד מועצה אזורית כסייפה (להלן: "הנתבעת 1") ומדינת ישראל – משרד הפנים (להלן: "הנתבעת 2") (להלן: "הנתבעות"). בתביעה שלפנינו ביקש התובע לחייב את הנתבעת 1 בתשלום הפרשי שכר ביחס לתקופה שמיום 1.1.98 ופיצוי על זכויות נלוות שנמנעו ממנו בשל אי תשלום שכר כדין – הפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות ולקופת פיצויים בסכום כולל של 151,763 ₪[1].

הרקע העובדתי:

2. התובע התקבל לעבודה במועצה אזורית משוש כמנהל מחלקת התברואה בחודש מאי 1989.

3. בין השנים 1995-1993 השתתף התובע בקורס "תברואנים מוסמכים" לעובדי רשויות מקומיות ולצה"ל. באוקטובר 1996 קיבל התובע תעודת תברואן מוסמך[2].

4. בחודש אוגוסט 1996 פורקה המועצה האזורית משוש ותחתיה הוקמו שלוש מועצות אזוריות חדשות: המועצה המקומית ערערה בנגב, המועצה המקומית שגב שלום והנתבעת (המועצה המקומית כסייפה).

5. על יחסי העבודה בין התובע לבין המועצה המקומית משוש ולאחריה הנתבעת 1, חולשת חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות; וזו קובעת מתח דרגות ומסלולי קידום לעובד הרשות  בתפקיד מנהל מחלקת תברואה[3]. בהתאם להוראות חוקת העבודה, מתח הדרגות לתפקיד שממלא התובע כמנהל מחלקת תברואה בנתבעת 1 הוא בין 10-8; ומעבר לדרגה אישית של +10 בתום שהות של שלוש שנים בדרגה 10[4]. בינואר 1998, תוקנה חוקת העבודה כך שנקבע כי ביחס למנהלי מחלקת תברואה אשר השלימו קורס תברואן מוסמך – "מסלול קידומם יהיה גבוה בדרגה נוספת מעל דרגת השיא שלהם"[5].

6. התובע הועלה לדרגה 10 בחודש פברואר 1999 ולדרגה +10 בחודש ספטמבר 2011.

7. ביום 3.2.2014 פנה התובע בכתב למר סאלם אבו רביע, ראש המועצה המקומית כסייפה (הנתבעת 1) וטען כי הוא זכאי לדרגה +11. בהקשר זה טען התובע במכתבו הנ"ל כי: "... כיום אני נמצא בדרגה 10+ ועל פי הוותק אני אמור לקבל דרגה 11+...(הדגשה שלי – ט.מ)".

            את דרישת התובע לדרגה 11+ דחתה הנתבעת במכתבה מיום 17.2.2014, מהנימוק כי – "מתח הדרגות של מנהל מחלקה הינו 8-10 הינך נמצא בדרגה אישית 10+...".

8. בחודש דצמבר 2015 פנה התובע באמצעות באת כוחו במכתב הכולל דרישה "להסדיר את דרגתו והתנאים הסוציאליים המגיעים לו, בשל תפקודו כמנהל מחלקה במועצה, וזאת בהתאם לחוקת העבודה"[6]. במכתבו מיום 27.12.2015, השיב ב"כ הנתבעת 1 לבאת כוח התובע כי: "מתח הדרגות של מנהל מחלקה הינו 8-10, מרשך נמצא כבר היום בדרגה אישית 10+ ומכאן שאין מקום לדרישתו"[7].

9. בעקבות פניה נוספת של באת כוח התובע[8], התקיימה ישיבה בין הצדדים אשר בסיומה התקבלה החלטה המקבלת ביטוי במכתבו של ב"כ הנתבעת לב"כ התובע, מיום 23.3.2016; הקובעת כי:

"2.        ... לאחר בדיקת הנתונים, תסכים מרשתי להיעתר לבקשתכם לעדכן את דרגתו של מרשך לדרגה 10+ באופן רטרואקטיבי, כך שיכול מחודש ינואר 2009 (כך שישולם לו הפרש עבור הדרגה החל מחודש 1/2009 ועד לחודש 8/2011), זאת כמובן לפנים משורת הדין ומבלי להודות בדבר.

3. כן תסכים מרשתי להיעתר למה שביקשתם במעמד הפגישה – כי את דרגה 11+ תעודכן למרשך רטרואקטיבית החל מיום בו הומצאה לראשונה למועצה על ידך תעודת התברואן של מרשך. במעמד הפגישה עלה בבירור, מפי מרשך עצמו, כי התעודה האמורה לא הוצגה למועצה קודם לכן, ולפיכך אין באפשרות מרשתי לאשר עדכון דרגה זו במועד מוקדם יותר מהאמור לעיל"[9].

10. בהתאם למכתב לעיל, שילמה הנתבעת 1 לתובע הפרשי שכר (הפרשי דרגה) בגין ההכרה בזכותו של התובע לדרגה 10+, החל מחודש ינואר 2009 ועד לאוגוסט 2011, המועד שממנו החלה הנתבעת לשלם לתובע שכר על בסיס דרגה של 10+; ושכר על פי דרגה 11+ החל מפברואר 2016.

התביעה:

11. בחודש מאי 2016 הוגשה התביעה מושא פסק דין זה, אשר במסגרתה טוען התובע כי הוא זכאי לשכר על פי דרגה 11+ החל מחודש ינואר 1998 ובהתאם עתר להפרשי שכר בגין אי עדכון הדרגה לדרגה 11+ ולפיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה, לקרן השתלמות ולקרן פיצויים ביחס להפרשי השכר הנתבעים.

המחלוקת:

12. נקצר ונאמר.

עם קבלת תעודת "תברואן מוסמך" באוקטובר 1996, היה התובע אשר שימש בתפקיד מנהל מחלקת תברואה ובעל תעודת תברואן מוסמך, זכאי מכוח הוראות חוקת העבודה, לדרגה 11 בינואר  1998; ולדרגה 11+ בינואר 2001[10].

13. עם זאת, לטענת הנתבעות זכותו של התובע לשכר (ולהפרשי שכר) כמי שזכאי לדרגה 11+ קמה רק עם המצאת תעודת תברואן מוסמך וזו הוצגה לראשונה לנתבעת 1, דהיינו בפברואר 2016; ומכאן שאין התובע זכאי לדרגה 11+ ביחס לתקופה שלפני פברואר 2016.בהקשר זה מפנים הנתבעות לנוהל באוגדן תנאי שירות ברשויות המקומיות ועננינו "נוהליים לתשלום פיצוי עבור תשלומי שכר רטרואקטיבי" (להלן: "הנוהל"). בתמצית קובע הנוהל כי תוספת שכר הכרוך באישור שאיננו מצוי בתיקו האישי של העובד, ישולם מיום הגשת האישור שהוא התנאי לתשלום.

            בנוסף ולחילופין טענו הנתבעים, כי התביעה להפרשי שכר ולפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן הפנסיה, לקרן ההשתלמות ולקרן הפיצויים ביחס להפרשי השכר הנתבעים, מוגבלת בהוראות חוק ההתיישנות תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות")  וכך זכויות שטוען התובע לתקופה שעובר ליום 17.5.2009 התיישנו.

14. להשלמת תמונת המחלוקת נוסיף כי לטענת התובע מכוח אותו הנוהל עליו מסתמכות הנתבעות, קמה זכותו להפרשי שכר בשל אי עדכון מסלול הקידום של התובע למסלול קידום של מנהל מחלקה המחזיק בתעודת תברואן מוסמך, החל מינואר 98. לעניין זה מפנה התובע להוראה בנוהל המתייחס למציאות שבה העובדות המקנות את זכותו של העובד לתוספת השכר היו בידיעת הרשות שבמקרה זה "יש לשלם לעובד את התשלום באורח רטרואקטיבי מיום הזכאות"[11].

            לדעת התובע יש לדחות את טענת התיישנות שכן בענייננו העובדות המקיימות את זכות התביעה לא היו ולא יכולת היו להיות בידיעתו עובר להגשתה.

דיון והכרעה:

            הזכות להפרשי שכר:

15. כמצוין לעייל טענות הצדדים בייחס לזכותו של התובע להפרשי שכר בגין תקופת העבר, מפנות לנוהל המתייחס לשלושה מצבים –

            המצב הראשון, תביעה שהוגשה על ידי העובד ובמועד הגשתה הזכאות עוד לא הייתה קיימת והיא נוצרה מאוחר יותר על סמך הסכמי שכר חודשיים או תקנות חדשות, כאשר המסמכים היו בכל העת בתיקו האישי של העובד.

            המצב השני, סכום שהעובד היה זכאי לו, אלא לשלשם קבלתו נדרשה הגשת בקשה או המצאת מסמך ואלה לא נמצאים בתיקו האישי.

            המצב השלישי, למציאות שבה העובדות (לרבות אישורים ותעודות) המקימות את זכותו של העובד לשכר לו הוא טוען, היו בידי הרשות המקומית.

            על פי הנוהל:

במצב הראשון חובתה של הרשות המקומית להודיע לעובדים על השינוי בתנאי הזכאות; ובמידה והמסמכים לא היו בתיקו האישי של העובד, הזכאות לתשלום תהיה מיום פנייתו של העובד.

            במצב השני, זכאותו של העובד לשכר תהיה מיום הפניה בלבד.

            במצב השלישי, יש לשלם לעובד את התשלום באופן רטרואקטיבי מיום הזכאות.

16. לטענת התובע, היה בידי הנתבעת 1 אישור בדבר היותו של התובע בעל תעודה של "תברואן מוסמך"; ולכל הפחות, יש לראות בנתבעת 1 כמי שהחזיקה בידה אישור על היותו של התובע בעל תעודה תברואן מוסמך.

בהתאם טוען התובע, כי ענייננו במצב השלישי אליו מתייחס הנוהל – מצב שבו העובדות המקימות את זכותו של התובע לשכר על פי דרגה 11 בינואר 1998 ו-11+ בינואר  2001 – ולפיכך, בהתאם להוראות הנוהל, יש לשלם לתובע את הפרשי השכר להם הוא זכאי באופן רטרואקטיבי מיום הזכאות.

17. לטענת הנתבעות, בתיקו האישי של התובע לא היה אישור המעיד כי התובע מחזיק בתעודה תברואן מוסמך קודם לפברואר 2016, שאז נמסר להם תעודת תברואן מוסמך, בפגישה שהתקיימה בין הצדדים. לפיכך טוענות הנתבעות, כי זכאותו של התובע לתשלום שכר המבוסס על היותו מחזיק תעודת תברואן מוסמך, קמה רק מאותו מועד בו הוצגה תעודת תברואן מוסמך בפניה, דהיינו מפברואר 2016.

18. טענות אלה של הצדדים מחייבת התייחסות בשלושה מישורים:

            המישור הראשון, המישור העובדתי ועניינה המחלוקת בין הצדדים בשאלת קיומן של העובדות המקנות לתובע את הזכות למסלול קידום הגבוה בדרגה ממסלול הקידום של מנהל מחלקה, לפני פברואר 2016.

            המישור השני, שאלת היחס בין הוראות חוקת העבודה המקימות לתובע את הזכות למסלול קידום הגבוה בדרגה נוספת מעל דרגת השיא של מנהל מחלקה (שהיא בענייננו 8-10) להוראות הנוהל המגבילות את האפשרות לתשלום הפרשי שכר בגין תקופת עבר.

            המישור השלישי מתייחס ליחס בין הוראות הנוהל המגבילות את האפשרות לתשלום הפרשי שכר בגין תקופת העבר/הוראות חוקת העבודה המקנות לתובע את הזכות למסלול קידום לו הוא טוען, להוראות חוק ההתיישנות תשי"ח- 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות").

            הדיון במישור העובדתי.

19. מקובלת עלינו גרסת הנתבעות לפיה עובדת היותו של התובע מחזיק בתעודת תברואן מוסמך, לא היה בידיעת הנתבעת 1 קודם לפברואר 2016. לעניין זה נימוקנו הם כדלקמן:

א.         בעדותו סיפר עד הנתבעת 1, מר אבו ענאם, כי בתיקו האישי של התובע אין ביטוי לקיומה של תעודת תברואן מוסמך בה מחזיק התובע. בהקשר זה נשאל העד והשיב:

"ש.       זאת אומרת שאתם טוענים שלא ידעתם שהוא היה מוסמך כמנהל תברואה נכון? שהוא לא עשה את הקורס?

ת.         תראי, כשהיה מעבר בין משוש לכסייפה הועברו התיקים האישיים ממשוש לכסייפה. נבדק גם התיק האישי של התובע. אפילו מסמכים שלא קיבלו אותו לקורס. לא היה שם שום אזכור שהנ"ל סיים קורס.

ש.         אם יש מסמכים עד 96 זאת אומרת שאתם קיבלתם אישור שהמועצה מימנה ושלחה אותו לקורס?

ת.         אין שום אישור שהוא סיים את הקורס. אני לא משוש. אני לא יכול להגיד לך אם היא מימנה או לא (הדגשה שלי-ט.מ)"[12].

ב.         במגעים שניהל התובע עם הנתבעת 1 עד לפברואר 2016 ובפרט למכתבים ששלח בפברואר 2014 ובדצמבר 2015, אין כל התייחסות להיותו של התובע מחזיק בתעודת תברואן מוסמך.

ג.          טענת התובע בתצהירו לפיה מסר את תעודת תברואן מוסמך למועצה, נטענה בעלמא מבלי שפירט למי מסר את התעודה ובאילו נסיבות נמסרה זו. זאת להבדיל מתשובותיו בחקירתו הנגדית שבהן ידע התובע לפרט למי בדיוק מסר את תעודת התברואן המוסמך; ואלה - הם בעלי תפקיד במועצה המקומית משוש (להבדיל מבעלי התפקיד בנתבעת 1 נכון לאותה עת). בהקשר זה נשאל התובע והשיב:

"ש.       בתצהיר שלך אתה רושם שבאוקטובר 1996 קיבלת את התעודה ומסרת למועצה.

ת.         נכון, מסרתי למזכיר המועצה של משוש ז"ל וגם לאריה אוזן גם הוא במשוש באותה תקופה.

ש.         אתה קיבלת תעודה באוקטובר 1996. בתאריך הזה אין משוש. מאוגוסט אתה עובד של הנתבעת, של כסייפה.

ת.         נכון. אנחנו ביחסים עם אריה אוזן, לכן מסרתי לו את התעודה.

ש.         תאשר לי שכל האנשים שכרגע אמרת את השמות שלהם, כולם עובדים במשוש.

ת.         כן. אריה אוזן עובד, אילן ראש המועצה, יוסף זה סגן המועצה, אני עובד המועצה באותה תקופה"[13].

טענת התובע בחקירתו הנגדית, לפיה מסר את תעודת התברואן המוסמך למזכיר הנתבעת 1,  נטענה בעלמא לראשונה בחקירתו הנגדית; ולטעמנו, התנהגות רבת שנים של התובע אשר מתעלמת מתעודה שכזו מחייבת את דחיית הגרסה העובדתית האמורה.

            שאלת היחס בין הנוהל  להוראות חוקת העבודה.

20. את הדיון בשאלת היחס בין הוראות חוקת העבודה המקימות לתובע את הזכות למסלול קידום הגבוה בדרגה מעל דרגת השיא של מנהל מחלקה להוראות הנוהל שהמגבילות את אפשרות התשלום להפרשי שכר בגין תקופת עבר – מבקשים אנו לפתוח בהתייחסות למעמד הנורמטיבי של שני מקורות אלה – חוקת העבודה מחד ואוגדן שירות לעובדי הרשויות המקומיות מאידך.

21. כידוע, חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות היא במעמד של הסכם קיבוצי. בהתאם, תנאי השכר להם זכאים עובדי הרשויות המקומיות מכוח חוקת העבודה, מהווים את חוזה העבודה שבין הרשות המקומית (הנתבעת 1 בענייננו), לבין העובד המועסק בשירותה (התובע בענייננו)[14]. בהתאם לסעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים, זכויות המוקנות לעובד בהוראות אישיות שבהסכם קיבוצי, אינן ניתנות לוויתור; ועל פי סעיף 22 לאותו חוק, "הוראה בחוזה עבודה שהיא שונה מהוראה אישית שבהסכם הקיבוצי החל על בעלי החוזה – ההוראה שבהסכם הקיבוצי עדיפה; היה שינוי לטובת העובד, עדיפה הוראה בחוזה העבודה, אם אין בהסכם הקיבוצי דבר המונע במפורש את אותו שינוי".

            מנגד, אוגדן השירות של עובדי הרשויות המקומיות הוא אגד של זכויות וחובות  הוא מסמך לתוכו נשאבו זכויות וחובות ממקורות נורמטיביים שונים – החוק, הסכמים קיבוציים והסדרים קיבוציים והוראות נוהל פנימיות. מכאן שהמעמד הנורמטיבי של הוראה/נוהל מאוגדן השירות לעובדי הרשויות המקומיות, הוא המעמד הנורמטיבי של מקור ההוראה/נוהל המצויה באוגדן.

22. אין טענה כי הוראת הנוהל באוגדן השירות של הרשויות המקומיות המתייחסת להפרשי שכר לתקופת העבר, מקורה בהסכם קיבוצי[15] ומשכך באותם מצבים שחוקת העבודה מצמיחה לעובד את הזכות לשכר, אין בכוחה של הוראת הנוהל לשלול או לצמצם את זכותו של העובד לשכר.

            משמעות הדברים היא כי בענייננו משהתמלאו בתובע התנאים מכוחם הוא זכאי למסלול קידום הגבוה בדרגה מעל דרגת השיא של מנהל מחלקה; אין בכוחה של הוראת הנוהל המצמצמת את זכותו של העובד, התובע כאן, לתשלום הפרשי שכר לתקופת העבר בכדי לשלול את זכותו לשכר; זכות שצמחה לו מכוח הוראות חוקת העבודה.

            שאלת היחס בין הוראות חוקת העבודה להוראות חוק התיישנות.

23. חוקת העבודה[16] קובעת זכויות וחובות מהותיות של הצדדים ליחסי העבודה, המעסיק ועובדיו עליהם היא חלה. להבדיל, חוק ההתיישנות פועל במישור הדיוני בהיותו מגביל את הזכות לתבוע זכויות מהותיות בחלוף הזמן על פי האמור בחוק. מכאן שחוקת העבודה מזה וחוק ההתיישנות מזה פועלים בשני מישורים שונים. כך שמכוח חוקת העבודה קמה זכותו של התובע למסלול קידום בדרגה מעל מסלול הקידום של מנהל מחלקה אשר איננו מחזיק תעודת תברואן מוסמך, בעוד שמכוח חוק ההתיישנות מוגבלת זכותו של התובע לתבוע שכר מכוח הזכות המהותית שהצמיחה חוקת העבודה, בגין תקופה שמעבר לתקופת ההתיישנות. על רקע זה נפנה לטענות הנתבעות להתיישנות התביעה.

            טענת ההתיישנות:

24. תביעה להפרשי שכר ולפיצוי בגין זכויות נלוות המבוססת על טענת התובע לפיה היה זכאי לדרגת שכר של 11+, היא עילת תביעה המתחדשת מידי חודש שבגינה נתבעים הפרשי שכר ופיצוי בגין זכויות נלוות הנגזרות מהפרשי השכר הנתבעים. תביעה שכזו כפופה להוראות חוק ההתיישנות שלענייננו קובעות כדלקמן:

            על פי סעיף 5 לחוק ההתיישנות –

            "התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא –

            (1)        ושאינו מקרקעין – שבע שנים.

            (2)        ..."

            כאמור בסעיף 6 לחוק ההתיישנות –

            "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

            על פי סעיף 8 לחוק ההתיישנות –

            "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

25. בפסק הדין בעניין עס"ק 12475-02-13, מדינת ישראל נ' ארגון סגל המחקר במערכת הביטחון, ברפא"ל, משרד ראש הממשלה ואח' (ניתן ביום 26.3.2018) (להלן: "פסק דין סגל המחקר"), התייחס בית הדין הארצי להוראות חוק ההתיישנות ופסק:

            "היום שבו נולדה 'עילת התביעה', במובן של סעיף 6 לחוק ההתיישנות, 'הוא היום שבו אילו הגיש התובע תביעה לבית המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות, היה זוכה בפסק דין'. ודוק: 'אין די 'בזכות תביעה מושגית' בידי התובע כתנאי לתחילת מירוץ ההתיישנות. יש צורך בקיומו של כח תביעה המצביע על בשלותה של זכות התביעה הנתונה לתובע לפנות לבית המשפט בתביעה משפטית ולזכות בסעד'..."[17].

26. פסק הדין בע"ע 1443/04, פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 27.8.2007) (להלן: "פסק דין פלוני"), נדרש בית הדין הארצי לסעיף 8 לחוק ההתיישנות והפנה לעניין זה לפסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת רוזינסקי[18], נקבע כי:

            "קיימים שני תנאים מצטברים לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות. הראשון, כי העובדות המהוות את עילת התובענה נעלמו מהתובע. השני, שהדבר נבע מסיבות שלא היו תלויות בתובע ושגם זהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן. כלומר, בכך שהתובע יוכיח שהעובדות המהוות את עילת התביעה נעלמו מעיניו לא סגי, ומוטל עליו להוכיח שלא היה מודע לעובדות אלה מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה בידו למונען".

27. בחזרה לענייננו. בחודש מאי 1989 התקבל התובע לעבוד כמנהל מחלקת תברואה בדרגה תחילית 8. כמצוין לעיל, בחודש אוקטובר 1996 קיבל התובע תעודת תברואן מוסמך; ובחודש ינואר 1998 נכנסו לתוקף הוראות חוקת העבודה הקובעות כי מנהל מחלקת תברואה המחזיק בתעודה של תברואן מוסמך, יועסק במסלול קידום הגבוה בדרגה נוספת מעל דרגת השיא של מנהל מחלקה (שהיא בענייננו 8-10). בהתאם להוראות חוקת העבודה, תקופת השהייה בין דרגה לדרגה במתח הדרגות 8-10, היא של שנתיים. תקופת השהייה בין דרגה 10 ל-10+ היא של שלוש שנים. לפיכך היה התובע זכאי לדרגה 10+ בשנת 1995 מכאן שבינואר 1998 נולדה לתובע עילת תביעה במובן סעיף 6 לחוק ההתיישנות, שכן אילו הגיש התובע תביעה לבית הדין בינואר 1998 לשכר בדרגה 11 – היה זוכה בפסק דין.

28. לטעמנו, לא יכולה להיות מחלוקת כי כבר בינואר 1998 היו בידיעת התובע העובדות המהוות את עילת התובענה שעניינה זכאותו למסלול קידום הגבוה בדרגה מדרגת מנהל מחלקה, מכוח היותו מחזיק בתעודת תברואן מוסמך – היותו משמש בתפקיד מנהל מחלקת תברואה, בעל תעודת של תברואן מוסמך[19] הזכאי לדרגה 11 מכוח הוראות חוקת העבודה. לכל הפחות - עובדות אלה יכלו להיות בידיעתו עוד באותו מועדו ובפרט הוראות חוקת העבודה שהן במעמד של הסכם קיבוצי. מכאן שלא מתקיימים בענייננו התנאים לדחיית מרוץ ההתיישנות, כאמור בסעיף 8 לחוק.

29. תובענה להפרשי שכר ופיצוי לזכויות נלוות היא תביעה כספית המתחדשת מידי חודש בגינו נתבע שכר/הפרשי שכר; וככזו מתיישנת לאחר שבע שנים מיום היווצרות העילה. לפיכך, משמצאנו כי לא התקיימו בענייננו התנאים להארכת מרוץ ההתיישנות, כאמור בסעיף 8 לחוק - תביעת התובע להפרשי שכר שהוגשה בחודש מאי 2016 המתבססת על זכותו למסלול קידום כמי שמשמש כמנהל מחלקת תברואה ומחזיק בתעודת תברואן מוסמך, לדרגה נוספת מעל דרגת השיא של מנהל מחלקה – התיישנה ביחס לתקופה שלפני חודש מאי 2009.

            הסעדים:

30. משמצאנו כי התובע זכאי לדרגה 11+ החל מחודש מאי 2009, זכאי התובע להפרשי שכר ביחס לתקופה שמחודש מאי 2009 ועד למרץ 2016, לא כולל, בגובה הפרש בין השכר המשולב לעובד המועסק בדרגה 10+ לעובד המועסק בדרגה 11+ בוותק זהה לזה של התובע[20]; וכן לפיצוי בגובה זכויות נלוות שנמנעו ממנו ביחס להפרשי השכר להם זכאי.

31. נקצר ונאמר, כי במסגרת הסיכומים שהגיש התובע, טען האחרון כי הוא זכאי להפרשי שכר בסכום של 49,674 ₪[21] שלהם יש להוסיף פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, לקרן השתלמות ולקופת פיצויים. מנגד, לא הציגה הנתבעת 1 כל חישוב להפרשי שכר להם היה זכאי התובע, ככל שתתקבל תביעת התובע או חלקה וביקשה לדחות את התביעה בנימוק כי התובע לא הוכיח את התביעה לפיצוי כספי.

32. אין בידינו לקבל את האופן שבו כימת התובע את תביעת השכר ומנגד, אין לקבל את טענת הנתבעת 1, רשות ציבורית, אשר מכוח חוקת העבודה הייתה אמורה לשלם לתובע שכר על פי דרגת שכר של 11+ ואשר נמנעה מלהגיש חישוב חלופי של השכר להם זכאי התובע, היה ותתקבל טענת התובע, לפיה הוא זכאי להפרשי שכר בגין תקופת העבר, לדחיית התביעה.

33. בנסיבות הללו, מקום שטבלאות השכר בשירות הציבורי הן בידיעת הרבים, זכאי התובע להפרשי שכר בגובה ההפרש שבין השכר המשולב המשולם לעובד בדרגה 11+ בעל ותק כשל התובע נכון לחודש מרץ 2016 לשכר של עובד בדרגה 10+ בעל ותק זהה באותו החודש – ביחס לתקופה בגינה זכאי התובע להפרשי שכר, דהיינו 84 חודשים.

            הפרש השכר בין השכר המשולב לעובד בדרגה 11+ בעל ותק כשל התובע, נכון לחודש מרץ 2016[22] לעובד מקביל בעל דרגה 10+ באותו החודש[23] עומד על סך של 405.83 ₪.

            בהתאם זכאי התובע להפרשי שכר בגין התקופה שטרם התיישנה, בסכום של 34,090 ₪.

34. הפרשות המעסיק ברשות מקומית - לקרן פנסיה עומדת על 6%, לקרן השתלמות עומדת על סך של 7.5% ועל חשבון פיצויי פיטורים 8.33% - לפיכך זכאי התובע לפיצוי בגובה הפרשות המעסיק וזכויות נלוות על הפרשי השכר שנפסקו לו בסכום השווה ל-21.83% מהסכום הכולל של הפרשי השכר – דהיינו סכום של 7,442 ₪.

35. משנפסקו לתובע הפרשי שכר ופיצוי בגין הפרשות וזכויות נלוות על בסיס השכר האחרון (שכר חודש מרץ 2016), לסכומים שנפסקו כהפרשי שכר ופיצוי בגין אי ביצעו הפרשות לזכויות נלוות, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.4.2016.

סוף דבר:

36. לאור האמור לעיל, תשלם הנתבעת 1 לתובע:

            א.         הפרשי שכר בסך של 34,090 ₪.

ב.         פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לזכויות נלוות על הפרשי השכר שנפסקו לתובע – בסכום של 7,442 ₪.

לסכומים האמורים לעיל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 01.04.2016.

37. משהתקבלה תביעת התובע, תשלם הנתבעת 1 לתובע שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪. בנסיבות העניין אין צו להוצאות נגד הנתבעת 2.

38. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום,  ד' טבת תשע"ט, 12 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.

[1] במסגרת כתב התביעה וכן בהתכתבויות שבין הצדדים העלה התובע טענות נגד החלטה שקיבלה הנתבעת 1 בתחילת שנת 2009 ויישמה באותו מועד על ביטול תוספת כוננות ששולמה עד לאותו מועד לתובע; לטענת התובע שלא כדין. משאין בכתב התביעה סעד המתייחס לביטול תוספת הכוננות אין בדעתנו להידרש לטענות התובע בהקשר זה.

[2] התעודה צורפה כנספח ב1 לתצהיר עד הנתבעת 1 מר סאלם אבו ענאם מנהל כוח האדם.

[3] המבוסס בין היתר על גודל המועצה המקומית.

[4] סעיף 87 לחוקת העבודה.

[5] סעיף 93 לחוקת העבודה.

[6] מכתב באת כוח התובע לנתבעת 1 מדצמבר 2015, נספח ד 4 לתצהירו של עד הנתבעת 1, סעיף 4.

[7] מכתבו של עוה"ד ליבנה נספח ד 5 לתצהירו של עד הנתבעת 1 סעיף 2.

[8] מכתבה של באת כוח התובע מדצמבר 2015, נספח ד 6 לתצהירו של עד הנתבעת 1.

[9] מכתבו של עוה"ד ליבנה מיום 23.3.2016, נספח ד 7 לתצהירו של עד הנתבעת 1.

[10] כמצוי לעיל התקבל התובע לעבודה כמנהל מחלקת התברואה במועצה אזורית משוש בחודש מאי 1989. הדרגה התחילית של מנהל מחלקת תברואה היא 8 ותקופת השהייה בין דרגה לדרגה במתח דרגות 8-10, היא שנתיים. מכאן שהתובע היה זכאי לדרגה 9 בחודש מאי 1991 ולדרגה 10 בחודש מאי 2003. התובע היה זכאי לדרגה אישית 10+בחודש מאי 1994. לאחר שהשלים התובע קורס תברואן מוסמך, הוא היה זכאי לדרגה 11 בעקבות שינוי מתח הדרגות, בחודש ינואר 1998; ולדרגה 11+ בחודש ינואר 2001.

[11] סעיף 4.5.3 לנוהל

[12] עמ' 13 לפרוטוקול שורות 1-9.

[13] עמ' 9 לפרוטוקול שורות 20-28.

[14] כאמור בסעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים תשי"ז-1957(להלן: "חוק הסכמים קיבוציים") הקובע כי: "הוראות שבהסכם קיבוצי בדבר תנאי עבדוה, סיום עבודה, וחובות אישיות המוטלות לפי אותן הוראות על עובד ומעסיק וזכויות המוקנות להם (להלן – הוראות אישיות), יראו אותן כחוזה עבודה בין כל מעסיק וכל עובד שעליהם חל ההסכם...".

[15] ולעניין זה רק נדגיש, כי אין מקבילה לנוהל האמור בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות

[16] כמו גם הנוהל אשר מבקש לקבוע זכות מהותית, דהיינו את התנאים בהם רשאי עובד לדרוש שכר על תקופת העבר.

[17] סעיף 55 לפסק דין סגל המחקר.

[18] ע"א 630/90, רוזינסקי נ' מובילי לוד בע"מ ואח', פד מ"ה (5) 365.

[19] בהקשר זה רק נציין, כי התובע הוא זה שהעביר לנתבעת 1 את תעודת התברואן המוסמך בפברואר 2016. עובדה המלמדת כי בידי התובע הייתה התעודה שעליה מושתתת עילת התביעה שעניינה זכאותו לדרגה אחת נוספת מעל דרגת השיא של מנהל מחלקה.

[20] לעניין זה נזכיר, כי על פי ההחלטה מחודש מרץ 2016, הכירה הנתבעת 1 בזכותו של התובע לדרגת שכר של 10+ החל מינואר 2009. מכאן שביחס לתקופה שמינואר 2009 ואילך, שילמה הנתבעת 1 לתובע הפרשי שכר ושכר כמי שזכאי לדרגה 10+.

[21] סעיף 49 לסיכומי התובע.

[22] שעמד על סך של 4,682.25 ₪.

[23] שעמד על סך של 4,216.42 ₪.