ילדיה של האישה מנישואיה הראשונים ביקשו ב-2013 לקבוע שהם היורשים היחידים. השופטת דחתה את בקשתם וציינה שלא הוכח שנישואי האם ובעלה השני היו פיקטיביים.
אישה שנפטרה ב-2013 הותירה שלושה ילדים ובעל. היא לא ערכה צוואה ולאחר מותה ביקש אחד מילדיה מבית המשפט צו ירושה שמדיר את הבעל מהעיזבון וקובע שהוא ושני אחיו הם היורשים היחידים.
הבן טען שנישואיה של אמו לבעלה השני, שאינו אזרח ישראלי, ב-2002 היו פיקטיביים ונערכו במטרה לאפשר לאיש להישאר בארץ. הוא ציין שהבעל, עובד זר שטיפל באמם, היה צעיר ממנה ותוקף כרטיס העובד שלו אמור היה להסתיים בסמוך לנישואיהם.
הוא הוסיף שמצבה הכלכלי של אמם היה ירוד והאיש השתתף בהוצאותיה השונות כך שנראה שהיה ביניהם הסדר שלפיו היא תעזור לו לקבל אזרחות והוא יעזור לה כלכלית.
הבן הדגיש שמשרד הפנים דחה בסופו של דבר את בקשת האיש לקבל אזרחות והוא נטש את הארץ ללא הודעה מוקדמת מיד לאחר מכן, בתקופה בה אמו הייתה חולה מאוד. כמו כן, זמן קצר לאחר פטירת אמו בעלה יצר עמם קשר לראשונה ומסר שאין לו עניין ברכושה.
בנסיבות אלה ביקש הבן להוציא את צו הירושה בהיעדר תגובה ולקבוע שהבעל לא נמנה על יורשי אמו.
מאחר שהבעל לא אותר והוגדר כ"יורש נעדר" היועץ המשפטי לממשלה הצטרף להליך וטען שכל עוד הסטטוס של המנוחה בתעודת הפטירה הוא של "נשואה" – יש לחלק את העיזבון על פי דיני הירושה כלומר מחצית לבעלה ומחצית לילדיה.
אהבה כנה
השופטת שלי אייזנברג מבית המשפט למשפחה בחיפה הסבירה שבהליכים על פי חוק הירושה הקביעה מי נחשב כ"בן זוג" היא פורמלית ואין חשיבות לשאלה מה הייתה מערכת היחסים בין בני הזוג, ואף לא לעובדה שהם חיו בנפרד בזמן שהמוריש נפטר.
לדברי השופטת, אף אם הייתה מתקבלת טענת הילדים שנישואי האם היו ללא תוכן ממשי, עדיין בקשתם הייתה נדחית מאחר שבזמן פטירתה היא הייתה נשואה כדין. השופטת הדגישה שבתי המשפט לא בוחנים את מהות הקשר בין בני הזוג בשעת הפטירה מאחר שהדבר עלול להוביל להחלטות סותרות ולאי וודאות משפטית.
עוד לדבריה, הילדים ממילא לא הוכיחו במידה הנדרשת שהנישואים היו פיקטיביים ומעדויותיהם עלה שאמם מעולם לא אמרה להם שנישואיה לא אמיתיים.
השופטת ציינה שממסמכי משרד הפנים שעוסקים בבקשת הבעל לקבל אזרחות עולה שבהליכים שהתקיימו אז הילדים דווקא תמכו בזוגיות החדשה של אמם ואף ציינו ש"אפשר לקנא בה". כמו כן, ניתן למצוא בתיק מכתבים רבים של האם ובעלה שמתארים את האהבה הכנה השוררת ביניהם.
השופטת הוסיפה שהאם ובעלה ניהלו משק בית משותף במשך למעלה מעשור וניתן להניח שהם התנהלו כבני זוג לכל דבר ועניין.
היא ציינה עוד שהילדים לא יכולים לאחוז בחבל מבני קצותיו – מצד אחד לתמוך בזוגיות בהליך מול משרד הפנים ולאחר מכן להתכחש לאותה זוגיות ממש בהליך אחר.
בסיכומו של דבר דחתה השופטת את התביעה וקבעה שהבעל יירש חצי מהעיזבון והילדים את המחצית השנייה.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ המבקש: עו"ד רן עוזרי
- ב"כ האפוטרופוס הכללי: לא צוין
עו"ד שני רויטמן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין