הפועל נחבל בידו כשהחליק תוך כדי דחיפת פיגום על רצפה המכוסה באבק מפסולת בניין. המעסיק טען שהתאונה נגרמה באשמת העובד אך בית המשפט פסק כי באתר לא ננקטו אמצעי בטיחות מספקים.
השופטת מיכל ברלינר לוי קיבלה לאחרונה תביעה של עובד בנייה נגד מעסיקו – ״ועד הקדש עלי נור אלדין אלישרוטי״ והחברה המבטחת מנורה. העובד נפגע בתאונה ביולי 2014 כשדחף פיגום נייד על גלגלים באתר בנייה של המעסיק בעכו והחליק על רצפת שיש מכוסה אבק. השופטת פסקה כי לעובד לא סופקו אמצעי מגן אך כי גם הוא אחראי במידה מסוימת לאירוע.
העובד, יליד 1970, סיפר כי ביום האירוע עבד על הפיגום הנייד וביקש להזיזו. העובד הנוסף שהיה עמו היה בהפסקת תפילה ולכן הוא נאלץ להזיז את הפיגום בעצמו. תוך כדי דחיפת הפיגום הוא החליק על הרצפה המכוסה אבק, ניסה לאחוז בפיגום ונפגע בזרוע ימין. לאחר התאונה הוא פנה לבית החולים ואובחן אצלו קרע בגיד.
הנתבעים הכחישו את נסיבות התאונה ואת אחריותם. הם טענו כי אם התובע החליק מדובר בהתממשות סיכון רגיל וסביר בחיי היום יום ואין להטיל עליהם אחריות בגינו. לחילופין נטען כי התאונה נגרמה בשל חוסר תשומת ליבו של העובד שלא נזהר ולכן יש להטיל עליו אשם תורם מלא. בנוסף הם טענו שפגיעת התובע הייתה קלה ולא תשפיע על יכולת השתכרותו בעתיד.
לא המתין
השופטת מיכל ברלינר לוי מבית משפט השלום בצפת קיבלה את התביעה. היא ציינה כי עדות התובע ומנהל העבודה שלו היו קוהרנטיות ואמינות, ומדברי המנהל אף עלה כי בעבר אירעו תאונות דומות באתר. לדבריה, גרסת התובע גם נתמכה בדו״ח סיכום טיפול פיזיותרפי בו צוין כי הוא חליק בזמן דחיפת פיגום.
השופטת הזכירה את הפסיקה שלפיה על המעביד לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, לשיטות עבודה נאותות, לספק חומרים, ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים, להדריך את עובדיו, להזהירם מפני הסיכונים הכרוכים בעבודתם ולפקח עליה תוך נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים.
במצב זה, כתבה השופטת, היה על המעסיק לצפות את הסיכון שגרם לתאונה, קרי את ההחלקה, ולנקוט באמצעי זהירות מתאימים למניעתה. בין היתר היה עליו לדאוג לעובדים למיגון ולהדריכם ולספק להם נעלי עבודה למניעת החלקה. משלא עשה כן, קבעה השופטת, הוא התרשל.
עם זאת, השופטת קבעה כי לתובע אשם תורם מסוים שכן ניכר כי ידע שעליו להזיז את הפיגום בעזרתו של עובד נוסף אך הוא בחר שלא להמתין לשובו מההפסקה.
השופטת העמידה את נכותו הרפואית והתפקודית של התובע על 10% וציינה כי מחומר הראיות עולה שהוא אינו סובל ממגבלה המכבידה באופן מהותי על שגרת היומיום שלו או על עבודתו.
בסיכומו של דבר ולאחר ניכוי תגמולי ביטוח לאומי ואשם תורם בשיעור 20% חויבו הנתבעים לשלם לתובע 95,880 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד בסך 20% מהפיצוי והוצאות.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד ענת אשכנזי
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין