זוכה נהג מונית שדרס למוות הולך רגל

הנהג שפגע בהולך הרגל הורשע בבית המשפט לתעבורה בגרימת מותו, לנוכח עדות שלפיה המנוח עמד בנתיב נסיעתו. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור הנהג בשל גרסאות סותרות של עד הראייה

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה ערעור שהגיש נהג על הרשעתו בגרימת מוות ברשלנות. הנהג הסביר כי הולך רגל קפץ לנתיב נסיעתו והתאונה הייתה בלתי נמנעת אך בית המשפט לתעבורה העדיף את עדות עד הראייה שמסר שהמנוח עמד על נתיב נסיעתו של הנהג. בית המשפט המחוזי קבע שלא ניתן לבסס הרשעה על סמך דברי עד הראייה מכיוון שהוא מסר במשטרה גרסה שונה.

על פי כתב האישום, באוקטובר 2010 בשעה 10:40 בבוקר נהג הנאשם במונית שלו בכביש 89 בנתיב הימני. הולך רגל עמד בנתיב נסיעת הנאשם כשהוא מחזיק בידו מקל ומסמן לרכבים לעצור. על פי הנטען, הנאשם לא הבחין בו מבעוד מועד, המשיך בנסיעתו ורק כשהגיע קרוב אליו בלם אך פגע בו עם החזית הקדמית של הרכב. כתוצאה מכך הועף האיש לשמשת הרכב, ניפץ אותה ואז הוטח לכביש. כחודש לאחר מכן הוא נפטר מפצעיו בבית החולים.

בפני בית המשפט לתעבורה העיד עד ראייה שמסר כי בזמן האירוע המנוח עמד במסלול הימני בנתיב שבו נהג הנאשם. הנאשם טען מנגד כי המנוח עמד על המדרכה ו״קפץ״ לעבר רכבו כך שהתאונה הייתה בלתי נמנעת.

בית המשפט לתעבורה בעכו הרשיע את הנהג בגרימת מוות ברשלנות לאחר שקיבל את גרסתו של עד הראייה וקבע כי מדובר בעד אובייקטיבי שעדותו לא נסתרה. על הנהג נגזרו 6 חודשי עבודות שירות, פסילת רישיון ל-6 שנים וקנס של 3,000 שקל.

בערעור טען הנהג כי לא היה מקום להסתמך על עדות עד הראייה, שהייתה רוויית סתירות. לדבריו, העד מסר במשטרה גרסה שונה מהגרסה שמסר בבית המשפט אך בית המשפט לא התייחס לכך. 

ביקש לעצור טרמפ

השופט ארז פורת קיבל את הערעור וזיכה את הנהג מחמת הספק. הוא הבהיר כי הציר העיקרי עליו נשענת הרשעת הנהג היא עדות עד הראיה. עם זאת, העד העיד בפני בית המשפט למעלה מ-5 שנים לאחר האירוע. כמו כן, עדותו בבית המשפט הייתה שונה מזו במסר במשטרה בסמוך לאירוע. כך, בעוד שבמשטרה מסר העד כי הבחין בתאונה כשהיה בתוך רכבו, בעדותו בבית המשפט הוא ציין כי טרם נכנס לרכבו כשראה את התאונה.

השופט הדגיש כי העד עצמו הודה שנוכח חלוף הזמן הוא אינו זוכר במדויק את מיקומו בזמן התאונה.

לדבריו, בית המשפט כלל לא התייחס לאפשרות שהעד הבחין בתאונה בעודו בתוך רכבו, אף ששדה הראייה שהיה לו בתור נוהג ברכב הוא מצומצם הרבה יותר מאשר אילו עמד מחוץ לרכבו.  אם הגרסה של העד כפי שנמסרה למשטרה נכונה, קיימת אפשרות סבירה שהעד לא הבחין בכך שהמנוח צעד קדימה לפני ההתנגשות. 

השופט הוסיף כי לפני התאונה המערער נהג במהירות איטית, סביב 50 קמ״ש, באור יום, ולא הייתה סיבה כי לא יבחין במנוח.

עוד הוכח כי המנוח ביקש לעצור טרמפ ומאחר שהמערער נהג במונית, יש אפשרות כי הוא ביקש להתקדם לעברו במטרה להביא לעצירה וחדר במהירות לנתיב נסיעתו.

השופטת עדי חן ברק הצטרפה למסקנה. השופט אברהם אליקים סבר בדעת מיעוט כי יש להותיר את ההרשעה על כנה לאחר שלא מצא בסיס להתערב בקביעות המהימנות של בית המשפט לתעבורה ביחס לעד הראייה.

• שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין