עובדת זרה ממולדובה הועסקה בעבודות משק בית במשך 8 שנים ללא שכר. מעסיקתה דרשה ממנה לעבוד בחינם ואיימה עליה לשמור על כך בסוד. תביעת העובדת התקבלה לאחרונה בבית הדין לעבודה.
השופט דניאל גולדברג חייב לאחרונה אם ל-14 שהעסיקה עובדת זרה בין השנים 2007-2016 לשלם לה 121,030 שקל עבור שכר עבודה ותנאים סוציאליים. הוא דחה את גרסת המעסיקה כי חשבה שחברת הסיעוד או ביטוח לאומי משלמים את שכרה של העובדת וקבע שהתובעת נדרשה לעבוד ״תמורת הוויזה״.
התובעת, אזרחית מולדובה, נכנסה לישראל ב-2006. היא טענה כי שנה לאחר מכן החלה לעבוד אצל הנתבעת במשק בית וניקיון יומיים בשבוע למשך 5 שעות בכל יום. למרות זאת, היא לא קיבלה ממנה שכר או זכויות אחרות.
הנתבעת מצדה סיפרה כי היא אם ל-14 ילדים שארבעה מהם לוקים בציסטיק פיברוזיס. בשלהי 2007 היא הייתה בבית חולים עם ילדיה ועובדת סוציאלית שהבחינה במצוקתה הציעה לה לפנות בבקשה לקבל היתר לעובדת זרה וכך היא עשתה.
לדבריה, היא הגישה בקשה למוסד לביטוח לאומי ובקשתה אושרה. התובעת הגיעה לביתה כחודש לאחר מכן יחד עם עובד סוציאלי ואישה נוספת שהציגו עצמם כנציגי חברת הסיעוד ״תשבץ״ והודיעו לה שהתובעת תתחיל לעבוד במשק ביתה יומיים בשבוע.
בהתאם להנחיות השניים היא שילמה לחברה 890 שקל מידי שנה ורכשה פוליסה ביטוח בריאות עבור התובעת בעלות של 1,350 שקל.
לטענתה, היא שילמה לתובעת בכל יום חמישי סכומים שנעו בין 120-180 שקל. תשלומים אלה לא היו שכר עבודה אלא ביטוי של הכרת תודה וצדקה. בנוסף, היא שילמה לה 5,000 שקל לאחר סיום עבודתה.
הנתבעת הוסיפה וטענה כי לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בינה לבין התובעת. לדבריה, הוסבר לה כי חברת ״תשבץ״ או המוסד לביטוח לאומי נשאו בתשלום שכרה של התובעת והם אלה שהעסיקו אותה.
התובעת השיבה כי הנתבעת ניצלה את מצוקתה. לטענתה, היא איימה עליה שלא תדווח לגורם כלשהו שהיא מועסקת ללא שכר ואמרה לה ״את מקבלת כאן ויזה ובשביל זה את צריכה לעבוד פה בחינם״.
גרסה לא הגיונית
השופט דניאל גולדברג מבית הדין לעבודה בירושלים קיבל את התביעה. הוא קבע שהנתבעת לא הוכיחה את גרסתה ולמשל לא הביאה את עובדי חברת תשבץ לעדות. השופט קבע גם כי גרסת הנתבעת אינה הגיונית שכן לא סביר שנציגים של חברה פרטית היו אומרים לה ששכרה של העובדת ישולם על ידי החברה או על ידי ביטוח לאומי.
השופט הוסיף שגרסת הנתבעת אינה מתיישבת עם המסמכים עליהם חתמה בהם תארה עצמה כ״מעסיק״ כמו גם עם עצם העובדה שניתן לה היתר להעסקת התובעת.
עוד קבע השופט כי הנתבעת לא הוכיחה ששילמה לתובעת סכומים כלשהם. הוא ציין כי בדו״חות חברת הסיעוד רשום שלתובעת משולם שכר של 3,400 שקל והדבר מתיישב עם גרסת התובעת שהנתבעת דרשה ממנה לעבוד ללא שכר תמורת הוויזה שלה והורתה לה לשמור על כך בסוד.
בסיכומו של דבר חייב השופט את הנתבעת לשלם לתובעת 121,030 עבור שכר עבודה, פיצויי הלנת שכר, פיצויי פיטורים, פיצויי הלנה, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה.
עוד חויבה הנתבעת בשכ״ט עו״ד בסך 10,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד חאתם נעאמנה
- ב״כ הנתבעת: עו"ד מרואן עואודה
עו"ד אמנון בנישתי
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין