בעלת בית פרטי בחדרה תבעה מבית המשפט למנוע משכניה מלהתהלך על שביל הגישה המוביל לביתה, ומצאה עצמה מחויבת לסלק קו ביוב שהתקינה שלא כחוק ולשלם לשכנים הוצאות של עשרות אלפי שקלים.
התובעת יצאה קרחת משני הצדדים לאחר שבית המשפט דחה תביעה שהגישה נגד השכנים שגרים לצדה על חלקה משותפת בחדרה. ראשית, הובהר לה כי שביל הגישה מהרחוב אינו רכושה הפרטי, ושנית, היא חויבה לסלק קו ביוב שהעבירה בבית שכניה ללא אישור.
השכנים השתלטו על הרכוש המשותף?
פנו לעורך דין מקרקעין
במרכזו של הסכסוך בין השכנים – התובעת ושני זוגות המתגוררים בבתים שנבנו על חלקה משותפת של שני דונם בחדרה – עמד שביל גישה ברוחב של ארבעה מטרים שמוביל מהרחוב לחלקה.
בשנת 2014, פנתה התובעת – בעלת אחד הבתים – לבית משפט השלום בחדרה ודרשה שיכריז עליה כבעלת זכות השימוש והחזקה הבלעדיים בשביל. התובעת צירפה לתביעה את ההסכם הרכישה של החלקה, שלפיו יש לה זכות מלאה להשתמש בדרך המובילה למגרש, מבלי שלבעלי השטח האחרים תהיה זכות להתנגד לכך.
מנגד, הציגו שכניה של האישה מסמך אחר, שנחתם בין שני הבעלים המקוריים של החלקה, שבו נקבעה חלוקת שימוש בשביל ואיסור על הצדדים להפריע לאחר להשתמש בו. השכנים טענו כי הסכם זה תקף גם לגביהם ולגבי התובעת.
זוג שכנים נוסף, שגר במגרש האמצעי מבין השלושה, הצטרף לטענה כי מדובר בשביל משותף לכולם, ואף הגיש תביעה נגדית בה דרש מהתובעת לסלק קו ביוב שהניחה בשטח שלו לפני שנכנס אליו. בני הזוג טענו כי קו הביוב הונח עוד לפני שנכנסו לגור בבית, לאחר שבעלת הבית הקודמת נפטרה וללא הסכמתה. בנוסף, טען הזוג כי התובעת מונעת מהם להרוס את הגדר שהוצבה בין השביל המדובר לפני ביתם, וביקשו להצהיר כי הם רשאית לעשות בה כרצונם (בכפוף להיתרי בנייה כמובן).
בתגובה, טענה התובעת שהעבירה את קו הביוב במגרש בהסכמת בעלת הנכס, שעוד הייתה אז בחיים.
מהעדויות עלה כי מי שמכר את החלקה לתובעת כלל אינו זוכר לאיזה הסכמות הגיע עם שותפו הקודם לחלקה בנוגע לשימוש בשביל.
כמו כן, במהלך הדיון התגלה שהעבודות להנחת קו הביוב בוצעו רק בשנת 2000, כארבע שנים לאחר פטירת אשתו של בעל הבית המקורי, בניגוד מוחלט לטענת התובעת.
הסכם הרכישה מנוגד להסכם מחייב
השופטת הדסה אסיף קיבלה את טענת שכניה של התובעת, לפיה שביל הגישה לא הוקצה לשימושה הבלעדי בשום צורה. השופטת קבעה כי התובעת לא הצליחה להוכיח שרכשה זכות בלעדית על שביל הגישה, ודחתה את תביעתה, תוך שציינה כי ההסכם הרכישה שהציגה מנוגד להסכם מחייב קודם, מה גם שלא צורף לו תשריט ברור המגדיר את השביל.
לעומת זאת, השופטת קיבלה במלואה את התביעה הנגדית וקבעה כי קו הביוב הועבר במגרש של השכנים ללא כל אישור. בנוסף קבעה השופטת שהגדר – שנבנתה על ידי הבעלים הקודם – אכן שייכת לשכנים שרכשו את זכויותיו, ולכן הם רשאים לבצע בה שינויים בכפוף לאישור מהרשויות, וללא כל צורך בהסכמת התובעת.
בסיכומו של דבר, הורתה השופטת לתובעת לשלם את הוצאות המשפט של כל הצדדים בתיק, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל לזוג שזכה בתביעה הנגדית, ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 לשכנים הנוספים שנתבעו.
- ב"כ התובעת: עו"ד גיא גולדפרב, עו"ד איריס ווגסטף-גולן
- ב"כ הנתבעים: עו"ד גיא אטיאס
* עורכת דין יעל זקס מנשרי עוסקת בדיני מקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין