האישה הסכימה לקבל גט ב-2013 רק לאחר שבעלה הגיש נגדה תביעת פיצויים על סך חצי מיליון שקל. השופטת קיבלה את תביעת הבעל בחלקה הקטן לאחר שהתרשמה כי סירוב האישה להתגרש נבע מפחד קיומי ומוצדק שתוותר ללא אמצעי מחייה.
בני הזוג נישאו ב-1980. ב-2007 האישה הגישה תביעה לשלום בית בבית הדין הרבני והבעל הגיש תביעת גירושין. במקביל התנהלו ביניהם הליכים בבית המשפט למשפחה שעסקו במזונות האישה ובחלוקת הדירה המשותפת.
לייעוץ בתחום:
עורך דין משפחה
במאי 2013 קבע בית הדין הרבני כי הצדדים חייבים להתגרש אך האישה סירבה לקבל את הגט.
חודשיים אחר כך הבעל הגיש נגדה תביעה על סך 500,000 שקל בבית המשפט למשפחה בראשון לציון. הוא טען כי אין ביניהם קשר זוגי מאז שנת 2000 ושנים ארוכות היא ממררת את חייו ומסרבת לקבל ממנו גט.
לדבריו, הנתבעת מעולם לא רצתה באמת שלום בית וסירבה להתגרש רק במטרה לקבל ממנו מזונות חודשיים, שסכומם הכולל מגיע ל-200,000 שקל.
הוא הוסיף כי בשל התנהלות הנתבעת נמנעה ממנו האפשרות לארגן את חייו ולנוכח הסבל שהיה מנת חלקו יש לחייב אותה בפיצויים מוגברים.
בעקבות הגשת התביעה הסכימה האישה לקבל גט והצדדים התגרשו בספטמבר 2013. בכתב ההגנה היא טענה כי בנסיבות אלה התביעה קנטרנית ומיותרת.
לדבריה, בית הדין הרבני הגדול אמנם דחה את הערעור שהגישה על החלטת בית הדין האזורי אך הביע עמדה נחרצת נגד חיובה בפיצוי כספי לבעל תוך שהוא מבהיר כי היא אינה אשמה בפירוק המשפחה.
היא הוסיפה כי היא לא הייתה סרבנית גט בשום שלב וסירוב התובע לכל הצעות הפשרה שעלו בערכאות השונות הוא שהביא להתארכות ההליכים.
הנתבעת טענה עוד כי היא אישה חולה שנעזרת בעמותות והיא חששה שתיוותר ללא מזונות וקורת גג. לדבריה, לכל אורך הדרך היא הבהירה כי תסכים להתגרש אם יובטחו זכויותיה הכלכליות.
מצוקה אמיתית
השופטת חני שירה מבית המשפט למשפחה בראשון לציון קבעה כי הגשת התביעה מצד הבעל הייתה הגורם להסכמת האישה לקבל גט. לדבריה, ספק אם ללא התביעה הבעל היה זוכה להשתחרר מקשר הנישואין.
עם זאת, השופטת כתבה כי להתרשמותה, אחיזתה של הנתבעת בקשר נבעה בעיקר מהחשש לאבד את טובות ההנאה הכלכליות שהעניקה לה מסגרת הנישואין כמו המזונות ודירת המגורים. השופטת השתכנעה כי התנהלות הנתבעת נבעה במצוקה אמיתית להישאר ללא המשענת הכלכלית שהתובע העניק לה לאורך שנים.
לדבריה, גם לא הוכח שהתמשכות ההליכים נבעה רק מהתנהלות הנתבעת וגם התובע מצדו דחה הצעות פשרה שעלו.
השופטת קבעה כי מכיוון שהנתבעת סירבה להתגרש לאחר שפסק דין רבני חייב אותה לעשות כן, אין מנוס מלקבוע כי היא סרבנית גט ועליה לפצות את התובע.
מכיוון שהתובע לא הוכיח את נזקיו ועל רקע נסיבות המקרה המיוחדות, השופטת פסקה לטובתו סכום יחסית נמוך, ובסיכומו של דבר הנתבעת חויבה בפיצוי של 50,000 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד של 35,000 שקל והחזר האגרה ששילם.
- ב"כ התובע: עו"ד ציפי פיק ועו"ד בני לוריא
- ב"כ הנתבעת: לא צוין
* עורך דין אודי בוזמן עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין