ידיעה בלעדית של פסקדין, שפורסמה גם ב 
לפסק הדין בעניין ע.ש. נ' נ.מ.ש.
גם גבר זכאי לפיצוי על הפגיעה בחירותו ובאוטונומיה החופשית שלו. כך קבע בית המשפט לענייני משפחה, לאחר שקיבל בחלקה תביעת גבר לפיצוי בשל סרבנות גרושתו לתת גט במשך כ 11 שנים מהיום בו הגיש את תביעת הגירושים.
מצב כלכלי קשה אליו נקלעו אמנית ובעלה, הכריע את הכף והוביל לפרידתם, כאשר הבעל עזב את הדירה המשותפת בשנת 2000 ולא חזר אליה עוד. בסמוך לעזיבתו, הוא הגיש תביעת גירושין. כעבור 5 שנות התדיינות, הגיע בית הדין הרבני למסקנה, כי אין עתיד לנישואים, וחייב את הצדדים להתגרש.
אולם, האישה סירבה לתת לבעל גט, אלא אם ייענה לדרישתה לקבל את כספי הפנסיה שלו לאחר מותו (על אף שאינה זכאית לכך לפי החוק). הבעל, שסירב לכך, המשיך יחד עם בית הדין רבני להתעקש על מתן הגט, אולם דבר לא עזר. לבסוף, לאחר תלאות, הסכימה האישה לגירושים, והצדדים התגרשו ביוני 2010.
כשנה לאחר הגירושים, הגיש נגדה הגרוש תביעה, בין היתר לפיצוי של 440 אלף שקל בשל סרבנותה. לטענתו, במשך כ- 11 שנים (מיום הגשת תביעת הגירושים ועד לגירושים בפועל), נותר כבול בנישואים בהם לא חפץ, נפגעה יכולתו לשקם את חייו ולקיים זוגיות יציבה. זאת, בנוסף לצער וההשפלה, וההליכים המשפטיים האינסופיים שנאלץ להיגרר אליהם בשל התנהלות האישה.
האישה טענה, בין היתר, כי מי שעיכב את הגירושים הוא הבעל, שלא היה הוגן כלפיה וסירב להגיע איתה להסדרים רכושיים לגיטימיים, ביודעו כי היא חולה, נכה ומצויה בקשיים כלכליים.
עוד טענה, כי בפועל לא נגרם לבעל נזק, כיוון שבהיותו גבר, המשיך בחייו וניהל מערכות יחסים, כאשר ממילא לא התכוון להינשא בשנית, למרות שבית הדין הרבני אפשר לו לקבל היתר לנשיאת אישה שנייה.
השתמשה בגט כאמצעי לחץ
סגנית הנשיאה, השופטת נילי מימון קיבלה את התביעה בחלקה, לאחר שקבעה כי במעשיה, פגעה האישה ביודעין בחירותו של הגרוש ובזכות לאוטונומיה, באופן המזכה אותו בפיצוי.
נקבע, כי האישה הייתה מודעת היטב לכך שכבילת הגרוש לנישואים ריקים מתוכן גורמת לו לסבל, אולם בחרה להתעלם מרצונו, כמו גם מהתראות בית הדין הרבני, אשר הבהיר לה לא אחת, כי התנהגותה מהווה סרבנות פסולה.
נפסק, כי השימוש שעשתה האישה באי-מתן הגט כאמצעי לחץ כדי לקבל זכויות רכושיות שאינה זכאית להן, הינה התנהלות רשלנית וחסרת תום לב.
גם לגבר נגרם נזק
עוד הוסיפה, כי אמנם מדובר בגבר, אשר יכול היה לקבל היתר לנישואים שניים, ואף להקים משפחה וילדים מבלי שאלו יהיו ממזרים, בניגוד לאישה עגונה, אולם אין ספק, שגם לגבר נגרם נזק בר-פיצוי, לאור הפגיעה בזכותו להיות חופשי ולהחליט באופן עצמאי על חייו.
באשר לתקופת הסרבנות, נקבע כי זו תימנה מרגע שלאישה לא הייתה כל עילה סבירה להמשך ההתדיינות - הוא היום שבו נתן בית הדין הרבני פסק דין שחייב אותה להתגרש, בפברואר 2005.
באשר לסכום הפיצוי קבעה השופטת, כי הפגיעה במקרה זה לא הייתה מאד גדולה, שכן, בין השאר, הבעל הצליח לנהל מערכות יחסים נוספות, לא נגרם לו נזק כלכלי והאישה בסופו של דבר הסכימה לגט.
עוד הוסיפה, כי לא ניתן להתעלם ממצבה הכלכלי והפיסי הקשה של האישה, ולכן נפסק, כי תשלם לגרוש פיצוי של 10,000 שקל על כל שנת סרבנות, ובסך הכל 53 אלף שקלים. בנוסף, חויבה האישה בהוצאות ושכר טרחת עורך דין של 5,000 שקל.
עו"ד ליאור לב, העוסק בתחום המשפחה, מסביר כי בית הדין הרבני אינו ממהר לכפות גט, והוא עושה כן רק אם הוכחו עילות גירושין (במקרה של תביעת בעל, עליו להוכיח עילות כמו בגידת האישה או עקרות במשך 10 שנים) או, כמו במקרה זה, כאשר אין כל סיכוי שבני הזוג יחזרו לשלום בית" .
"סירוב לביצוע הגט מטעמים שאינם ממן העניין", מסביר עו"ד לב, "מאפשר לבית הדין להפעיל נגד הסרבן 'ארגז כלים נכבד' של סנקציות, כלכליות ואחרות, כמו שלילת רישיון ואף הוצאת צו מאסר".
לפסק הדין בעניין ע.ש. נ' נ.מ.ש.
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.