המעסיקה טענה כי עמלות מכירה שונות אינן חלק משכר היסוד של העובד לעניין פיצויי פיטורים והפרשי פנסיה ושעות נוספות, אולם בית הדין לעבודה דחה את עמדתה.
בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב קיבל חלקית את תביעתו של עובד סוכנות הרכב "אר. אי. מכוניות", וקבע כי הוא זכאי לפיצויים וזכויות שונות בהתאם לחישוב שכר יסוד גבוה יותר מזה שניתן לו בפועל.
התובע החל לעבוד כמנהל אולם תצוגה, ובהמשך קודם לתפקיד מנהל מכירות בכפיפות ישירה למנכ"ל החברה. בשנת 2014 עבודתו בחברה הסתיימה לאחר 6 שנים.
בתביעה שהגיש נדונו שתי שאלות מרכזיות. הראשונה – האם יש לראות בעמלות ששולמו לתובע כחלק משכרו הקובע לצורך גמו שעות נוספות, הפרשות פנסיוניות ופיצויי פיטורים. השנייה – האם התובע זכאי לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין.
התובע טען כי בנסיבות בהן שכר היה בנוי משכר יסוד נמוך יחסית (5,000 שקל ו-500 שקל גמול שעות נוספות גלובלי) ומרבית שכרו שולם כנגד עמלות, וכן מאחר שהיה בתפקיד שמהותו מכירות, יש לראות בעמלות ששולמו לו כרכיב שכר לכל דבר ועניין.
על יסוד טיעון זה הוא תבע בין היתר הפרשי פיצויי פיטורים וכן הפרשי שכר בגין גמול עבודה בשעות נוספות.
לגבי פיטוריו, התובע טען כי פוטר ללא שימוע, וכי הודעת הפיטורים נמסרה לו במסגרת פגישה שגרתית, שבה המנכ"ל אמר לו שאינו מרוצה מתפקודו.
מנגד, הנתבעת טענה כי העמלות ששולמו לתובע אינן חלק משכרו הרגיל והוא אינו זכאי להפרשים כלשהם. נטען שלא מדובר בעמלות מכירה בגין מכירות שביצע התובע בעצמו, אלא בתשלומים התלויים בהכנסות החברה ובתפוקה של אנשי המכירות הכפופים לתובע.
לעניין הפיטורים נטען כי התובע זומן לפגישה על מנת לזמנו לשימוע לפני פיטורים, אך בסופו של דבר לא התקיים שימוע משום שהתובע בחר לסיים את עבודתו.
"עניין שאינו סביר"
בעיקרו של דבר, השופטת דגית ויסמן קבעה שיש לראות בעמלות כחלק משכרו הקובע של התובע. השופטת הסבירה שגישת הנתבעת אינה עולה בקנה אחד עם חוק שעות עבודה ומנוחה, שכן התוצאה תהיה שעובד ששכרו משתלם על בסיס עמלות בלבד, לא יהיה זכאי כלל לתשלום גמול שעות נוספות, גם אם הועסק בפועל בשעות נוספות.
השופטת הוסיפה כי "אם נקבל את עמדת הנתבעת לפיה אין לראות בעמלות חלק משכר התובע, פירוש הדבר שהתובע אשר הועסק כמנהל אולם מכירה ובהמשך כמנהל המכירות, בכפיפות למנכ"ל, השתכר שכר שעתי של 26.88 שקלים (מנה של שכר היסוד – 5,000 שקלים, ב-186 שעות עבודה בחודש). עניין שאינו סביר כלל".
בנוסף, הושפטת הזכירה כי "עמלות מהוות חלק משכרו הרגיל של עובד לצורך חישוב פיצויי פיטורים".
לעומת זאת, בכל הקשור לפיטוריו של התובע, השופטת קיבלה את גרסת הנתבעת, והבהירה כי לאור בכירותו של התובע, ישיבה מקדמית שמטרתה לזמנו לשימוע היא צעד סביר ומתבקש. השופטת השתכנעה כי בפגישה זו התובע הוא שדרש "לקבל כל המגיע לו", ולמעשה לסיים את העסקתו, ומשכך התייתר הצורך בעריכת שימוע מסודר.
בתוך כך השופטת ציינה כי גרסת לגבי נסיבות הפיטורים היתה מתחמקת, במיוחד נוכח עדותו הבהירה של המנכ"ל בנושא.
לאחר שניתחה את תחשיבי הצדדים, השופטת הורתה לנתבעת לשלם לתובע כ-112,000 שקל עבור הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשים בגין תמורת הודעה מוקדמת, הפרשים בגין דמי גמולים לפנסיה, וגמול שעות נוספות. בנוסף, הנתבעת חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 14,000 שקל.
עו"ד יאיר ארן
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין