הסוהר נתקל בקבוצת אסירים שניסתה לברוח מכלא "שטה" ויחד עם סוהרים אחרים הצליח לעצור אותם. טענתו כי מצבו הנפשי התדרדר כתוצאה מהאירוע התקבלה חלקית
ועדת ערר לפי חוק הנכים קיבלה לאחרונה חלקית ערר שהגיש אדם ששירת כסוהר בין השנים 1986-2009. ב-1998 הוא היה מעורב בתקרית בה ניסו אסירים לברוח מהכלא. לאחר פרישתו הוא ביקש הכרה לפי חוק הנכים וטען שהוא סובל מפוסט טראומה אך קצין התגמולים דחה את התביעה. ועדת הערר קבעה כי יש לייחס 25% ממצבו הנפשי של הסוהר לאירוע.
הסוהר לשעבר, יליד 1962, שירת בשב"ס במשך שנים כזקיף בטחון, בין היתר בכלא "שטה" שליד עפולה.
ב-1998 הוא היה מעורב בתקרית על רקע ניסיון בריחת אסירים מהכלא. הוא נתקל באסירים מחוץ לחומת הכלא, בעודו אוחז בנשק ואף יורה באוויר, עד שהצליח עם סוהרים אחרים לעצור את ניסיון הבריחה. הסוהר סיפר שבמהלך התקרית אחד האסירים רץ לעברו במטרה לתקוף אותו.
לאחר האירוע המשיך הסוהר לשרת בשב"ס ופרש לפנסיה מוקדמת בנובמבר 2009 על רקע מצב בריאותי (נפשי וגופני).
ב-2014 הוא הגיש תביעה להכרה מכוח חוק הנכים. הוא טען שיש קשר בין בעיות נפשיות מהן הוא סובל לבין האירוע.
קצין התגמולים דחה את התביעה בהסתמך על חוות דעת של מומחה מטעמו בתחום הפסיכיאטרי, אשר סבר שהסוהר סובל מתסמונת דכאונית-חרדתית שאינה קשורה לאירוע.
על החלטה זו הגיש הסוהר ערר. ועדת הערר מינתה מומחית מטעמה שבדקה את הסוהר. בחוות דעתה היא הסבירה כי בעוד שהאירוע גרם לתסמונת פוסט טראומטית והיתה לו תרומה מסוימת למצבו הנפשי הנוכחי של הסוהר, מצבו הנפשי הוא בעיקר תולדה של גורמים שאינם קשורים לאירוע. היא הציעה להעמיד את שיעור התרומה של האירוע על 25%.
קצין התגמולים טען כי מצבו הנפשי הנוכחי של הסוהר כלל אינו מתאים לתסמונת פוסט טראומטית. הוא ציין שהסוהר המשיך לתפקד בשירות בשב"ס במשך שנים רבות לאחר האירוע, ואף המשיך לשאת נשק כפי שעולה בין היתר מהרשעתו בעבירת ציד.
הסוהר עצמו טען שיש לייחס את כל המצב הנפשי שלו לאירוע ולא לגורמים אחרים כפי שסברה המומחית.
מזער בעיות אחרות
ועדת הערר בראשות השופט אמיר סלאמה אימצה את חוות דעתה של המומחית, שהסבירה כי למרות שהאמינה למערער בדבר מצוקתו וסבלו הנפשי, הרי שיש לתת משקל חלקי לאמינותו. הוועדה ציינה כי המערער מזער את חומרתן של בעיות אחרות מהן הוא סובל כמו מחלת כבד כרונית ובעיות כלכליות. בנסיבות אלה, מצבו הנוכחי של המערער אינו יכול להיות מוסבר כולו מהאירוע.
הוועדה הדגישה, בהמשך לחוות הדעת, שמצד אחד קיימים תסמינים שיכולים להתאים לפוסט טראומה הקשורה לאירוע, אך מאידך קיימים לא מעט תסמינים המתאימים לאבחנה של הפרעת הסתגלות, שהיא הפרעה נפרדת שאינה קשורה או נוגעת לפוסט טראומה ואינה נובעת מהאירוע. תסמינים אלה קשורים לאירועי חיים שונים אותם עבר המערער לאורך השנים, כגון בעיות רפואיות, קשיים כלכליים ויציאה מוקדמת לפנסיה.
באשר לטענת קצין התגמולים כי המערער אינו סובל מפוסט טראומה כתבה הוועדה שמדברי המומחית עולה שלאחר האירוע המערער ביקש לשנות את אופי ותנאי עבודתו, מה שמעיד על קשיי תפקוד.
כמו כן, עצם נשיאת נשק במסגרת ציד אכן מעלה תהיות, ואולם רכיב ההימנעות בתסמונת פוסט טראומטית יכול לבוא לידי ביטוי גם במובנים אחרים, ולאו דווקא בהימנעות מנשיאת נשק.
בסופו של דבר קבעה הוועדה כי יש מקום להכיר בכך שלאירוע הייתה תרומה בשיעור של 25% למצב הנפשי הנוכחי.
קצין התגמולים חויב בשכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו״ד שלומי בן סבו
עוסק/ת ב-
צבא ומשרד הבטחון
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין