סבתא תבעה את נכדתה: "החזירי כספים שאביך חייב לי"

בנה היחיד של התובעת נרצח בעת חופשה בחו"ל. אימו דרשה שתגמולי ביטוח הנסיעות שלו יועברו אליה ולא לבתו, ושהנכדה תחזיר "הלוואה" שקיבל מהאם. התביעה נדחתה

בית המשפט למשפחה בפתח-תקווה דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה שבנה נרצח בזמן חופשה בחו"ל, נגד בתו היחידה שהיא היורשת החוקית שלו. לטענת התובעת היא הלוותה בעבר לבנה המנוח כסף לרכישת רכב, וכעת על העיזבון להחזיר לה אותו. בנוסף היא דרשה את תגמולי ביטוח הנסיעות שלו שהועברו לנכדתה בעקבות מותו. השופטת אפרת ונקרט קבעה שכספי רכישת הרכב ניתנו במתנה, ושהתביעה ביחס לכספי הביטוח חסרת בסיס משפטי.

ביולי 2015 נרצח בנה היחיד של התובעת ואבי הנתבעת, במהלך חופשה מחוץ לישראל. כשנה לאחר מכן ניתן צו ירושה לטובת בתו היחידה והיא זכתה במלוא עיזבונו. במסגרת זו שולמו לנכדה תגמולי ביטוח הנסיעות לחו"ל עקב מות אביה. מכאן תביעת סבתה שהוגשה לבית המשפט בדצמבר 2020.

לטענת הסבתא כספי העיזבון – כמאה אלף שקל – צריכים להיות משולמים במלואם לה, ולא לנכדתה. היא סיפרה שב-2005 העניקה לבנה הלוואה בסך 90,000 שקל לצורך רכישת רכב אשר מעולם לא הוחזרה לה וכעת, אחרי מותו, היא זכאית להיפרע מהעיזבון.

עוד טענה הסבתא שאם בנה יכול היה לבחור מוטב בפוליסת ביטוח הנסיעות הוא היה בוחר בה, ולכן התגמולים בשל מותו למעשה שייכים לה.

הנכדה, לעומת זאת, טענה ש-90,000 השקלים שהוענקו לאביה היו בגדר מתנה, ולא הלוואה, וממילא היא פטורה מלהחזירם. אשר לכספי הביטוח טענה הנכדה שמדובר בתביעה "לוליינית" וחסרת בסיס שעה שהפוליסה – המקנה את הכספים ליורשי המנוח בלבד – ברורה למדי.

שתקה במשך עשור

השופטת ונקרט דחתה את טענות הסבתא, אחת לאחת.

אשר לעניין ההלוואה קיבלה השופטת את טענת הנכדה לפיה מדובר במתנה אשר היא פטורה מלהשיב, שכן הסבתא לא הציגה הסכם הלוואה או מסמך אחר התומך בגרסתה.

בתוך כך ציינה השופטת שהמנוח היה בנה היחיד של התובעת ובבת עינה, כך שלא הגיוני כי ראתה בזמן אמת את הענקת הכספים אליו כהלוואה. "סביר הרבה יותר, במערכת היחסים הקרובה (אף באופן חריג) שהתקיימה בין התובעת למנוח כי הכסף ניתן לו כמתנה", כתבה.

לסברת השופטת, ככל שהמנוח היה נותר בחיים התובעת לעולם לא הייתה תובעת ממנו את החזר ה"הלוואה", כפי שלא מצאה לעשות במשך העשור שחלף מאז העברת הכספים ועד להירצחו.

בנקודה זו התייחסה השופטת לעדות של מכר של המנוח, שסיפר כי המנוח אמר לו שמדובר בהלוואה. לדברי השופטת, ייתכן שהמנוח פשוט התבייש לומר שהוא חי על חשבון אימו הקשישה ולכן תיאר את הענקת הכספים כהלוואה.

גם התביעה ביחס לכספי הביטוח נדחתה ונקבע כי פוליסת הביטוח ברורה למדי ומקנה את הכספים ליורשי המנוח בלבד. השופטת ציינה כי היא מבינה את כאבה הגדול של התובעת אשר נותרה גלמודה לאחר מות בנה, אולם הצער לא משנה את המצב המשפטי.

לאור זאת תביעת הסבתא נדחתה במלואה והיא חויבה לשלם לנכדתה הוצאות משפט בסך 20,000 שקל.

• באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין