בשלהי שנות ה-20 לחייו נהג תושב חולון לשחק עם חבריו כדורסל מדי שבת במגרש העירוני. באחד הימים הוא נתקל במפגע ונחבל בברכו. ביהמ"ש ייחס רשלנות לעיריית חולון, שלא דאגה לתקינות המגרש.
תושב חולון נהג לשחק עם חבריו כדורסל מדי שבת במגרש הכדורסל העירוני הקרוב לביתו. באחת השבתות ביוני 2001 בעיצומו של משחק, רגלו של הבחור, אז כבן 28, נתקעה במרווח בין מרצפות במגרש והוא מעד ונחבל בברכו. האיש אושפז ונותח, נזקק לטיפולי פיזיותרפיה ונותר עם נכות.
לייעוץ בתביעות נזקי גוף:
פנה ל- עורך דין דיני נזיקין
ביוני 2008, כשבע שנים לאחר מכן, הוא הגיש תביעה נגד עיריית חולון ו"כלל" בבימ"ש השלום בעפולה. הוא טען כי העירייה, כבעלת המגרש, התרשלה באחזקתו כשלא דאגה לתקינותו, לא סילקה ממנו מפגעים ומכשולים, ואפשרה לתושבים להשתמש בו לפעילות ספורטיבית בכל שעות היממה באופן חופשי, למרות הסכנות הטמונות במקום.
התובע הציג תמונות של המפגעים במגרש, וציין כי נהג לשחק בו בכל שבת וכי הוא מכיר את המקום היטב. הוא טען כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 28%, כך לפי חוות דעת רפואית שהציג, וכי על העירייה ו"כלל" לפצותו בגין הפסדי שכר, אובדן כושר השתכרות ופנסיה, עזרת צד ג', הוצאות רפואיות ונסיעה, וכאב וסבל.
הנתבעות הכחישו את עצם התרחשות התאונה ונסיבותיה, וכן את אחריותן לקרות התאונה ולפיצוי התובע. הן ציינו כי ברישומים הרפואיים מיום התאונה לא צוין שהתובע נפגע במשחק כדורסל.
לדבריהן, גם אם יוכח שהתובע נפל, כפי שטען, הרי שיש לייחס לו אשם תורם בשיעור של 80% לפחות, שכן הוא העיד בעצמו שהכיר היטב את המגרש על המפגעים שבו. למרות זאת, טענו, התובע המשיך לשחק ולא נזהר, כך שמדובר בהסתכנות מרצון ששוללת את זכאותו לפיצויים. מומחה רפואי מטעם הנתבעות בדק את התובע, וקבע כי נותרה לו נכות בשיעור של 10% בלבד.
מומחה שמונה על ידי ביהמ"ש הכריע בשאלת הנכות, וקבע גם הוא כי נכותו של התובע עומדת על 10%, והיא מתבטאת בעיקר בדלדול שרירים בירך.
הכיר את המגרש
לאחר שבחנה את התמונות והעדויות, השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד שוכנעה כי התובע נפצע כתוצאה מהיתקלות ברווח שבין שתי מרצפות במגרש הכדורסל, כפי שתאר בגרסתו.
השופטת ציינה כי מי שמשחק בכדורסל אמנם עלול להיפגע מסיכונים שכרוכים בפעילות הספורטיבית, אך במקרה זה מדובר בחבלה שנוצרה כתוצאה ממפגע במקום עצמו, שאינו בגדר סיכון סביר למשחק במגרש עירוני. השופטת הוסיפה כי העירייה התרשלה כשהפרה את חובת הזהירות שלה כלפי משתמשי המגרש ומבקריו, ולא דאגה לוודא כי הוא תקין ובטוח לשימוש.
יחד עם זאת קבעה השופטת, במקרה זה יש ליחס לתובע, שהעיד כי הכיר את המגרש ואת הסכנות הטמונות בו במשך שנים רבות, אשם תורם משמעותי בשיעור של 35%. כאדם סביר, קבעה, התובע צריך היה לצפות כי קיומו של הרווח שנפער בין המרצפות מהווה סכנה לשחקנים, ועלול לגרום לנפילה.
לבסוף קבעה השופטת, כי סך נזקי התובע עומדים על 558,000 שקל. בניכוי אשמו התורם, הנתבעות חוייבו לפצותו ב-362,700 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום הפיצוי.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין.
* עו"ד רפאל קסטרו עוסק בדיני נזיקין.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין