קצין התגמולים סירב בשנה שעברה להעניק לנכה את התגמול בטענה שהוא מוענק רק לנכים שפרשו מעל גיל 50. ועדת הערעורים ביטלה את ההחלטה וקבעה שתכלית התגמול חלה גם על מקרה זה.
ב-1996 נפצע איש קבע קשות ושקע בתרדמת. בהגיעו לגיל 50 הגישה בשמו רעייתו בקשה לקבלת תגמול פרישה מוקדמת. קצין התגמולים סירב אך באחרונה התקבל ערעור בני הזוג. ועדת הערר קבעה שהסעיף הרלוונטי בחוק הנכים מאפשר להעניק את התגמול גם לנכים שפרשו מעבודתם לפני גיל 50 בשל מצבם הרפואי.
האיש, יליד 1964, התגייס לצה״ל בשנת 1986 ובתום שירות החובה המשיך בשירות קבע. למרבה הצער, בנובמבר 1996 ספג זרם חשמלי במסגרת השירות ושקע בתרדמת, ממנה לא הקיץ על היום. ב-1997 הוא שוחרר ונקבעה לו נכות של מעל 100%.
באפריל 2015 לאחר שמלאו לו 50 שנה, הגישה אשתו (שמונתה כאפוטרופסית לרכושו) בשמו בקשה לקבל תגמול פרישה מוקדמת בהתאם לחוק הנכים. הבקשה נדחתה קצין התגמולים דחה את הבקשה והבהיר שהנכה פרש משירות קבע בעת שהיה בן 34 שנה ואילו תגמול פרישה מוקדמת נועד לסייע לנכים אשר איבדו את כושר עבודתם לצמיתות ופרשו מעבודתם בגיל 50 ואילך.
האישה הגישה ערעור לוועדת הערעורים שבבית משפט השלום בראשון לציון. חברי הוועדה התבקשו להכריע האם הזכאות לתגמול פרישה מוקדמת מותנית בכך שהנכה פרש מעבודה לאחר שחצה את גיל 50, או שמא גם מי שפרש לפני גיל 50 עשוי להיות זכאי לתגמול.
קצין התגמולים טען שעזיבת מקום עבודה לפני גיל 50 אינה ״פרישה מעבודה״ במובן המקובל של המילה. הוא הוסיף כי הענקת התגמול גם למי שפרשו לפני גיל 50 עלולה לעודד נכים לעזוב את עבודתם בגיל צעיר ולפגוע בתהליך השיקום.
המערערים טענו כי לפרשנות קצין התגמולים אין בסיס בלשון החוק וכי מטרת התגמול, לפצות נכים על אובדן שנות צבירה לפנסיה, חלה על המקרה שלהם.
ברוחב לב
חברי הוועדה בראשות השופט ד״ר גיא שני אימצו את עמדת המערערים. הם קבעו שבסעיף בחוק הנכים לא נקבע בצורה מפורשת שפרישתו של הנכה מעבודה חייבת להיות לאחר גיל 50. כל שנכתב הוא שהזכאות לתגמול מוקנית ל״נכה בן 50 שנים או יותר״ שהתקיימו בו תנאי הסעיף, כלומר שדרגת נכותו אינה פחותה מ-50% ושפרש כליל מעבודתו ואינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי.
חברי הוועדה שבו והדגישו כי עמדת הפסיקה היא שיש לפרש את חוק הנכים ברוחב לב ולא ביד קמוצה, מתוך רצון להיטיב עם נכי צה״ל ששירתו את המדינה.
לדבריהם, תכלית התגמול היא לפצות נכים שנאלצו לפרוש מעבודתם לפני המועד המקובל בשל נכותם ולהעניק להם תוספת שתשלים את החסר בזכויותיו הפנסיוניות. תכלית זו אינה ייחודית רק למי שפרש מעבודתו לאחר גיל 50 שכן הפגיעה בזכויות הפנסיוניות קיימת גם, ואף ביתר שאת, אצל מי שפרשו לפני גיל זה.
בהתייחס לטענות קצין התגמולים כתבה הוועדה כי אמנם לא כל ״עזיבה״ של מקום עבודה היא בגדר ״פרישה״ אך טענתו כי ״המובן המקובל״ של המונח ״פרישה״ הוא אך ורק מעל גיל 50 אינה מבוססת. כמו כן, הטענה בדבר תמריץ אנטי שיקומי לנכים רחוקה וספקולטיבית.
בנסיבות אלה קיבלה הוועדה את הערעור והחזירה את העניין לקצין התגמולים כדי שישלים את הבדיקה הכלכלית וייתן החלטה חדשה בהתאם.
קצין התגמולים חויב בהוצאות של 3,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 15377-07-16
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד ומגשר שרון מאירי מייצג נכי צה"ל בהליכים מול משרד הביטחון
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין