קצין התגמולים חייב את הנכה להחזיר כספים שקיבל כתגמול מיוחד, בטענה שאסור היה לו לעבוד. ועדת הערעורים ביטלה את ההחלטה ומתחה ביקורת
ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) בתל-אביב ביטלה לאחרונה את החלטת קצין התגמולים שהורתה לנכה צה"ל כבן 70 להחזיר כ-190 אלף שקלים שקיבל כתגמול מיוחד בשל גילו ומצבו. קצין התגמולים טען כי הזכאות לתגמול הייתה מותנית בכך שהמערער לא עובד, ובדיעבד התגלה שעבד לאורך שנים. אלא שהוועדה קבעה כי שהתנאי האמור לא חל על המקרה הנוכחי וממילא אף אחד לא הזהיר את המערער שאם יצא לעבוד זכאותו תישלל.
המערער שירת כרס"ר עד שחרורו ב-1995 בעקבות תאונה קשה שאירעה כשנסע בכביש ירושלים-רמאללה ואבן שהושלכה לעבר הרכב פגעה בראשו. כתוצאה מהאירוע הקשה הוא הוכר כנכה צה"ל עם דרגת נכות של 38% בשל נכויות נפשיות וקוגניטיביות, בעיות עיניים, ליקוי שמיעה וצלקות.
ב-2001, כשהגיע לגיל 50, התקבלה בקשתו לתגמול חודשי מיוחד (תג"מ 2) בשל גילו ומצבו הבריאותי. אבל ב-2011 גילה קצין התגמולים שהמערער עבד לאורך השנים כמאבטח וכעבור 3 שנים הודיע לו כי הזכאות לתגמול מותנית בכך שאינו עובד. 4 שנים לאחר מכן קיבל קצין התגמולים המלצה של ועדה לתשלומי יתר לגבות מהמערער החזר של כ-190 אלף שקלים באמצעות ניכוי שליש מהתגמול החודשי שלו.
בערעור שהגיש על ההחלטה באמצעות עו"ד שרון מאירי טען המערער כי כשהתגמול אושר אף אחד לא אמר לו שאסור לו לעבוד. ב-2014 נודע לו על כך לראשונה והוא התפטר מעבודתו מיד. המערער הדגיש כי הוא מפרנס אישה וחמישה ילדים, שניים מהם נכים קשים.
המערער הוסיף עוד כי ברמה המשפטית, הוראת אגף השיקום שהייתה בתוקף בזמנו כלל לא כללה תנאי שקובע שהתגמול יינתן רק למי שלא עובד.
מלבד זאת נטען כי הוועדה לתשלומי יתר היא ועדה לא חוקית וכי ההחלטות בעניינו ניתנו מבלי שזומן להשמיע את עמדתו ומבלי להתחשב במצבו הבריאותי והמשפחתי המורכב.
עו"ד יוסי צדוק מטעם קצין התגמולים טען לעומת זאת כי המערער היה מודע לתנאי הזכאות ואף הסתיר לאורך שנים שעבד. עוד נטען בין היתר כי הוראת אגף השיקום שאליה התייחס המערער היא מ-1995 ואילו הנוסח שחל עליו הוא תיקון מ-2009 שכלל תנאי מפורש שלפיו התגמול מותנה בכך שהנכה לא עובד.
ועדה לא חוקית
אלא שחברי הוועדה בראשות השופטת בדימוס זהבה אגי דחו את עמדת קצין התגמולים. ראשית, הם קיבלו את גרסת המערער כי בזמן אמת לא נאמר לו שאסור לו לעבוד.
בנוסף, התקבלה טענת המערער כי נוסח ההוראה שחל עליו לא התנה את הזכאות לתגמול בכך שהנכה לא עובד. חברי הוועדה הוסיפו כי גם לו היו קובעים שהתנאי כן היה קיים הם עדיין היו מבטלים את ההחזר לנוכח ההתנהלות של קצין התגמולים שידע על עבודתו של המערער עוד ב-2011 אבל לא התריע בפניו במשך 3 שנים על כך שהתגמול נמצא בסכנה.
חברי הוועדה גם קיבלו את הטענה כי ועדת התשלומים הוקמה בניגוד לחוק וכי ההחלטות שחייבו את המערער בהחזר ניתנו מבלי לשמוע את עמדתו וללא כל התחשבות בשיקולים משמעותיים כמו גילו ומצבו הכלכלי והמשפחתי.
לפיכך הערעור התקבל. החלטת קצין התגמולים בוטלה כך שהמערער לא יצטרך להחזיר דבר ונפסקו לטובתו הוצאות של 20,000 שקלים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין