ס. ע. נ' קצין התגמולים

זהו ערעור על החלטות המשיב מיום 9.7.2018 ומיום 3.10.2018, בהן נקבע כי על המערער להשיב למשיב סך של 189.371.60 ₪ אשר המשיב שילם, לטענתו, למערער ביתר, וכי סכום זה ינוכה מתגמולי המערער בשיעור של שליש מהתגמול לו זכאי המערער וזאת החל מחודש 8/2018.

ויוער, כי במסגרת הסיכומים שנשמעו בפני הוועדה, הודיע ב"כ המשיב כי בדיקה חוזרת של סכום ההחזר העלתה כי מדובר בתשלום יתר בסך של 151,000 ₪ בלבד במקום 189,371.60 ₪ כפי שהמערער נתבע מלכתחילה והמתייחס לתגמולים מסוג תג"מ 2 שקבל המערער לתקופה שמחודש אוגוסט 2010 ועד חודש יוני 2014, מועד בו חדל המערער לעבוד.

הרקע

המערער, יליד 1951, התגייס לשירות חובה בצה"ל ביום 25.11.1969 והמשיך לשרת בשירות קבע כרס"ר החל מיום 25.11.1972 ועד לשחרורו בחודש 2/1995.

ביום 26.4.1992 בהיותו בתפקיד תוך כדי נסיעה ברכב בכביש ירושלים – רמאללה, נחבל המערער חבלה קשה מאבן אשר הושלכה על המכונית בה נסע ופגעה בראשו [להלן – "התאונה"]. כתוצאה מהחבלה, איבד המערער את הכרתו ואושפז תחילה בבי"ח הדסה עין כרם ולאחר מכן עבר שיקום בבית הבראה, שיקום שהיה משולב בטיפול בבית לוינשטיין.

המערער הגיש תביעה להכרת זכות כנכה. תביעתו הוכרה, ונקבעה לו דרגת נכות בשיעור 38% לצמיתות. נכותו מורכבת מנכות בתחום הנפשי, פגיעה קוגניטיבית, בעיות עיניים, ליקוי שמיעה וצלקות.

באבחון שנערך למערער בבית חולים לוינשטיין במרפאה לנפגעי ראש נרשם בסיכום כי קיימים סימנים קליניים המעידים על קיום נזק אורגני מוחי המתבטאים מבחינה מוטורית בחולשה בפלג הגוף השמאלי, בעיות בתהליכי החשיבה, קשיים גם במטלות חזותיות-מרחביות ובעיות של קשב וריכוז שלהם השפעה מכרעת על התפקוד החשיבתי. סיכום האבחון היה כי "מבחינת הצבא אין אנו חושבים שיוכל למלא כיום את תפקידו של מפקד מחנה אך יכול לעבוד בתפקיד אחר אשר ייקח בחשבון את הקשיים שהוזכרו לעיל" [נספח א' לתצהיר המערער].

בעקבות הפגיעה בתאונה, שוחרר המערער משירות הקבע בחודש 2/1995, כשהוא כבן 44 שנים.

המערער נשוי ואב ל- 5 ילדים, מתוכם שני ילדים נכים קשים מלידה הסובלים מפיגור שכלי, עיוורון, השמנת יתר ובעיות רפואיות נוספות. המערער ואשתו משמשים כאפוטרופוסים שלהם, והם מתגוררים בבית המערער ועול פרנסתם והטיפול בכל צרכיהם מוטלים על המערער ורעייתו.

אין חולק כי בהגיע המערער לגיל 50, החל מיום 1.7.2001 אושר למערער תגמול מיוחד למתבגר הידוע גם בכינויו "תג"מ 2" [להלן – "תג"מ למתבגר" או "תג"מ 2"] על יסוד המלצה מיום 16.9.2001 עליה חתומים עובד שיקום, מפקח עו"ש, הרופא המחוזי ומנהל לשכת השיקום המחוזית בחיפה [נספח ג' לכתב הערעור המתוקן] [להלן – "ההמלצה"]. הסיבה העיקרית שנרשמה בהמלצה הייתה "צרוף של גיל, נכות והעדר כישורים".