ניתוח להסרת כיס מרה הסתבך – המטופלת תפוצה במיליון ש'

בשל "אשליה אופטית" ביצע הצוות חיתוך שגוי שהוביל לסכנת חיים ממשית. טענת "הדסה" שמדובר בסיבוך מוכר שאינו רשלנות רפואית - נדחתה

בת 42 שחוותה רשלנות רפואית מטלטלת במסגרת ניתוח להסרת כיס המרה, אשר העמידה אותה בסכנת קריטית, תקבל פיצויים והוצאות בסך כמיליון שקל. כך קבע לאחרונה בית משפט השלום בירושלים. השופט הבכיר נאיל מהנא התרשם שהצוות הניתוחי התרשל עת לא הקפיד על כללי הזהירות ביתר שאת, בהינתן "אשליה אופטית" שגרמה לו לבצע חיתוך במקום לא נכון בגופה של התובעת.

בדצמבר 2018 פנתה התובעת לבית החולים הדסה הר-הצופים עם תלונות על כאבים עזים בבטן העליונה, שהקרינו לגב ולוו בבחילות והקאות. בבדיקת אולטרסאונד נמצאו אבנים קטנות בכיס המרה, כשלבסוף אובחנה באיבר דלקת חריפה. בינואר 2019 בוצע ניתוח לכריתתו, בגישה לפרוסקופית. על-פי הרישום - הפרוצדורה הסתיימה ללא אירועים חריגים.

אלא שבימים שלאחר הניתוח המשיכה התובעת לסבול מכאבי בטן חזקים. בבדיקה שערכה בהדסה עין-כרם נמצאה פגיעה בדרכי המרה תוך הצטברות נוזלים קריטית בחלל הבטן, שהעמידה אותה בסכנת חיים של ממש. למרבה המזל הנוזלים נוקזו בזמן ובהמשך - לאחר שעברה ניתוחים מתקנים והליך שיקומי – מצבה של המטופלת התייצב, והיא שבה לעבודתה ואף נכנסה להיריון וילדה.

בתביעתה טענה המטופלת כי דלף המרה המאסיבי לחלל הבן שהעמיד אותה בין חיים למוות אירע בשל רשלנות מצד בית החולים, בדמות חיתוך שבוצע במקום שגוי ("צינור המרה המשותף" במקום ה"צינור הציסטי"). לכך הוסיפה התובעת טענות על תקיפה ופגיעה בשלמות גופה, בכבודה ובאוטונומיה שלה.

מנגד טענה הדסה כי החיתוך השגוי אינו מהווה רשלנות אלא סיבוך מוכר שאירע חרף נקיטת אמצעי זהירות מקובלים, וללא חריגה מהסטנדרט הרפואי הסביר. נטען שמדובר ב"אשליה אופטית בלתי נשלטת המוליכה שולל גם מנתחים, בשל אנטומיה מורכבת או שינויים דלקתיים".

לא ידעה מי המנתח

אבל השופט מהנא דחה את ניסיון ההתנערות של בית החולים, זאת על רקע הודאת רופא בכיר בצוות המנתח כי כיס המרה של התובעת נצפה כ"גדול, עם דופן מעובה והידבקויות עקב דלקת קודמת", באופן שהקשה על הראות הלפרוסקופית וחייב משנה זהירות.

"דווקא בנסיבות אלה", הבהיר השופט, "שבהן קיימים גורמים העלולים להטעות את המנתח, מתחדדת החשיבות שבהקפדה על אמצעי הזהירות שנועדו לוודא את הזיהוי האנטומי". הוא דחה את טענת ה"אשליה אופטית" שכן לפי הספרות הרפואית דווקא מצב זה מחייב לנקוט במשנה זהירות: "משעה שהנתבעת לא הצביעה על אמצעי זיהוי חלופי שיכול היה להבטיח זיהוי אנטומי ודאי, המסקנה היא כי לא ננקטו אמצעי הזהירות הסבירים שנועדו למנוע את הסיכון שהתממש".

לפיכך נקבע שבית החולים התרשל וכי מתקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק. בתוך כך קיבל השופט את טענת המטופלת לפגיעה באוטונומיה, זאת לאחר שמצא כי היקף הגילוי שנמסר לה בנוגע לזהות המנתח בפועל היה פגום, באופן ששלל ממנה את זכות הבחירה "החופשית והמודעת" לגבי גופה, ומצדיק פיצוי נפרד.

בהמשך הועמדה נכותה הרפואית הקבועה של התובעת על כ-27%, כאשר זו התפקודית נקבעה ל-19%. "אין להתעלם מכך שמדובר בפגיעה משמעותית בדרכי המרה אשר עשויה להשפיע על רגישות בטנית, תחלואה עתידית אפשרית ומגבלות תפקודיות", נימק השופט.

על הרקע הזה נפסקו למטופלת פיצויים בגין הפגיעה באוטונומיה שחוותה ושאר ראשי הנזק בגין הרשלנות בביצוע הניתוח, בסך כולל של כ-780 אלף שקל, כאשר לכך נוספו שכר טרחת עו"ד של כ-180 אלף שקל והוצאות משפט.

• ב"כ התובעת: עו"ד דודו בן עזרי
• ב"כ הנתבע: עו"ד יעקב עוזיאל 

לפסק הדין המלא בתיק ת"א 3267-10-23

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.