בימ"ש השלום הרשיע בעל חברה בעבירות מע"מ על סמך "תחושה" וראיות נסיבתיות ושלח אותו למאסר בפועל. בפסיקה חריגה, התערב המחוזי בממצאים העובדתיים, זיכה את המערער חלקית ומנע את כניסתו לכלא.
בעל חברת שמירה ואבטחה הורשע בעבירות קיזוז מע"מ על סמך חשבוניות פיקטיביות ונגזרו עליו 8 חודשי מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי וקנס של 28 אלף שקלים. ההרשעה הסתמכה בעיקר על ראיות נסיבתיות ותחושת ביהמ"ש, כי העדים שהעידו לטובת הנאשם אינם מהימנים.
לכתבות נוספות בנושא:
בכתב האישום, שהוגש ב-2009 לבית משפט השלום בפתח תקווה, נטען כי בין השנים 2005-2007 ניכה הנאשם מע"מ על סמך חשבוניות פיקטיביות של כ-1.7 מיליון שקל, שהוצאו ע"י ארבע חברות, שמעולם לא שילם להן כספים. האישום השני נגע לקיזוז מע"מ בסכום של כ-73 אלף שקלים ללא הצגת מסמכים.
ביהמ"ש לא שעה לטענות הנאשם כי נפל קורבן להונאה. לגרסתו, אותן חברות שהנפיקו את החשבוניות הן חברות כח אדם ששכר מהן עובדי שמירה ואבטחה לבתי העסק של לקוחותיו. הוא פעל מול כמה אנשים שהציגו עצמם כבעליהן ולהם שילם את הכסף, לרוב במזומן.
הנאשם הביא שבעה עובדים כאלה לעדות, וכולם תמכו בגרסתו. הוא הסביר, שככל הנראה האנשים שהציגו עצמם כבעלי החברות היו נוכלים שנטלו את הכסף לידיהם ונעלמו מעל פני האדמה. נסיונותיו לאתרם בעקבות הפרשה לא צלחו.
הוא סיפר שהיה איש צעיר בתחילת דרכו ולא שיער ש"עובדים" עליו. עוד הוסיף כי מיד כשנודע לו דבר ההונאה הוא שילם את המע"מ במלואו.
ביהמ"ש התעלם מטענות אלה, שלל את גרסתו של המערער ושל העדים, והרשיע אותו כאמור. הנאשם, שעמד על חפותו, הגיש ערעור על הרשעתו ועונשו באמצעות עו"ד ירון גולדמן מחברת עורכי הדין איזנברג-גולדמן.
המערער שב והסביר כי מבחינתו הוא קיבל עובדים בפועל, השתמש בעבודתם, שילם עבורם שכר ולא יכול היה לחשוד שדבר מה אינו תקין. הוא אפילו קיבל מהחברות אישור ניכוי מס במקור, שיועץ המס שלו אישר כי הוא תקין.
המערער התלונן על ההתעלמות המוחלטת של ביהמ"ש מעדי ההגנה שתמכו בגרסתו וחזר ואמר כי אשמתו לא הוכחה. עוה"ד לורי צרפתי מטעם המדינה עמדה על הותרת ההרשעה וגזר הדין על כנם.
התעורר ספק סביר
נשיא בית המשפט המחוזי בלוד, הנשיא אברהם טל, והשופטים צבי דותן וד"ר שמואל בורנשטין החליטו לזכות את המערער מהאישום הראשון, והעיקרי, אם כי הותירו על כנה את הרשעתו באישום השני.
באופן חריג, החליטו השופטים להתערב בממצאים העובדתיים של בימ"ש השלום, שלדעתם לא ייחס משקל ראוי לעדויות שתמכו בגרסת המערער.
לשיטת השופטים, "תחושתו" של בימ"ש השלום שהעדים היו בעלי אינטרס – אשר הובילה לדחיית העדויות – לא נומקה, וגם לא הוכח בשום צורה כי למי מהם היה אינטרס להעיד לטובת המערער.
השופטים הוסיפו שביהמ"ש זקף לרעת המערער את העובדה שלא הצליח לאתר את ה"נוכלים" אולם אין זה מופרך שהם עשו מאמצים להיעלם מבלי להשאיר עקבות.
"לא שוכנענו מעבר לספק סביר כי המערער ידע בזמן אמת שהחשבוניות... כוזבות, או כי התכוון להתחמק או להשתמט מתשלום מס", נכתב בפסק הדין ועל כן המערער זוכה מחמת הספק מהאישום הראשון והקריטי.
בעקבות זאת, הוחלט להפחית משמעותית את העונשים שהטילו עליו, כך שבמקום מאסר בפועל הוטלו עליו 4 חודשי עבודות שירות והקנס הופחת ל- 8,000 שקל בלבד.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין