ניצחון לדיירים על שכניהם: בנייה בלתי חוקית ברכוש המשותף תיהרס

הפולשים טענו שהתביעה הוגשה מתוך מטרה לקדם תמ"א 38, אך בית המשפט הבהיר שתובע אינו חייב להראות מניע אלטרואיסטי כדי לזכות בהגנה על הקניין שלו

בית משפט השלום בירושלים קיבל לאחרונה תביעת בעלי דירה בעיר לצו להריסת בנייה בלתי חוקית ברכוש המשותף, על רקע התקשרותם בהסכם תמ"א 38. הפולשים טענו להגנתם שהסיבה להגשת התביעה נעוצה רק בשל פרויקט ההתחדשות העירונית, ואולם השופט איתן כהן הבהיר שהדבר אינו מונע מהתובעים לדרוש את הריסת הבנייה.

במוקד ההליך: בית משותף ברחוב מבוא הקינמון בשכונת גילה שבבירה. התובעים, בעלי דירות בבניין שהתקשרו עם יזם בהסכם לביצוע תמ"א 38, טענו שהנתבעים - שכנתם וחתנה - השתלטו ללא רשות על רכוש משותף והקימו יחידות דיור להשכרה. לטענתם הבנייה, בשטח נרחב של כ-110 מ"ר, נעשתה ללא הסכמתם וללא היתר בנייה תקין, והיא מונעת את קידום התמ"א.

התובעים תיארו נזקים כבדים שלטענתם נגרמו לבניין בשל הבנייה הבלתי חוקית. כך למשל, הם סיפרו על פגיעה בצינור הביוב הראשי - דבר שגרם, לטענתם, להצפת מי ביוב במקלט תוך הפיכתו למפגע תברואתי חמור - כמו גם לנזק למערכת החשמל שהביא להשבתת התאורה בחדר המדרגות, וניתוק המקלט מחשמל.

הנתבעים תוארו כמי שנוהגים כלפי שכניהם בבריונות ובכוחנות, תוך התעלמות מזכויותיהם ועשייתם בבניין וברכוש המשותף ככל העולה על רוחם. נטען שבנסיבות הללו מוצדק להוציא צו הריסה כנגד בנייתם הבלתי חוקית.

הפולשים, מצדם, טענו שעבודות הבניה נעשו על-פי היתר בנייה כדין, וכי שכניהם לא הגישו התנגדות להיתר בזמן אמת. נטען שהשיהוי בהגשת התביעה נובע אך ורק מניסיונם לקדם פרויקט תמ"א 38, ולא מפגיעה אמיתית בזכויותיהם הקנייניות.

תכנון לחוד וקניין לחוד

אבל השופט כהן קבע שעניין זה כשלעצמו אינו מונע מהתובעים לדרוש את הסרת הבנייה הבלתי חוקית. "גם אם נכון שפרויקט תמ"א 38 היווה חלק משיקולי התובעים, אין בכך כדי לפגום בזכותם לתבוע את השבת רכושם. תובע אינו חייב להראות מניעים 'טהורים' או 'אלטרואיסטיים' כדי לזכות בהגנה משפטית על זכויות הקניין שלו", כתב.

אשר לטיב ההשתלטות, פירט השופט שמדובר בכניסת הנתבעים לחדר ההסקה בבניין, הוצאתם את מיכל הסולר ובנייתם מדרגות החוסמות את שביל הכניסה לדיירים. כמו כן הם שינו את החזות החיצונית של הבניין ובנו יחידה להשכרה - הכול, תוך חריגה מההיתר שניתן להם.

בהקשר לכך הבהיר השופט כי עצם העובדה שבעלי הדירות לא הגישו התנגדות להיתר בזמן אמת, אינה מסכלת את תביעתם. "אמנם יש ממש בטענה שהתובעים לא פעלו באופן מיידי ולא הגישו התנגדות להיתר הבנייה בעת פרסומו", כתב, "אולם אין בכך כדי לשלול את זכותם להגן על זכויותיהם הקנייניות ברכוש המשותף. ההבחנה בין הליך תכנוני להליך קנייני היא מהותית - העובדה שלא הוגשה התנגדות להיתר בנייה אינה מהווה הסכמה קניינית לוויתור על רכוש משותף".

בתוך כך הדגיש השופט כי הבנייה אינה בגדר "הרחבת דירה" מותרת כמשמעה בחוק המקרקעין, אלא בנייה בלתי חוקית ברכוש המשותף. לפיכך הוא קבע שעל הנתבעים להרוס את הבנייה ולהשיב את המצב לקדמותו, וזאת תוך חצי שנה מקבלת פסק הדין ועל חשבונם. בנוסף חויבו השניים לשלם לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 25 אלף שקל.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.