האב קנה מבנו ואשתו, הנמצאים בהליכי גירושים, את דירתם המשותפת באשדוד. בשלב מסוים הוא הציע לקזז מהתשלום חוב שבנו חייב לו. האישה התנגדה מחשש שזה יפגע בנתח שלה מהרכוש המשותף. המחוזי פסק בשבוע האחרון כי ההתחשבנות בין בני הזוג קודמת, והאב לא יכול לבצע קיזוז על דעת עצמו.
בני זוג המצויים בהליך גירושין מנהלים את הסכסוך ביניהם בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד. בתחילת מרץ 2015 אישר בית המשפט הסכם לפיו דירתם המשותפת תימכר לאבי הבעל תמורת 1.18 מיליון שקל, שישולמו בשלושה תשלומים. מתמורה זו הם יכסו את חוב המשכנתא לבנק, והיתר יופקד בנאמנות אצל עורכי הדין שלהם שמשמשים גם ככונסי נכסים, עד להכרעה בסכסוך הרכושי.
לייעוץ בנושא
פנו ל- עורך דין משפחה
האב שילם רק את התשלום הראשון, ובסוף מאי, לאחר שעבר מועד התשלום השני, הוא פנה לבית המשפט וביקש שאחרי שיסגור את המשכנתא, יעביר רק את היתרה שהוא חייב לאישה, מבלי לשלם לבנו דבר. לטענתו, זו תהיה הדרך שלו לקזז חוב שבנו חב לו.
האישה ביקשה לדחות את הבקשה, שעלולה להשליך על זכאותה לכספים שייצברו בחשבון הנאמנות, ולחייב את האב בפיצוי על האיחור בביצוע התשלום.
באוגוסט 2015, דחה בית המשפט את בקשת הקיזוז. הוא קבע שלא ניתן לדעת מי מבני הזוג יידרש להעביר כספים לשני, וזו הסיבה שמלכתחילה נקבע כי כספי התמורה ממכירת הדירה יוחזקו בחשבון הנאמנות ויחולקו רק בתום ההליכים. מעבר לכך החוב לאב כלל לא הוכח, וגם אם היה מוכח, הוא אינו קודם להתחשבנות שבין בני הזוג.
עוד נקבע שהאב יעביר לחשבון הנאמנות 30 אלף שקל על פיצוי מוסכם בשל הפרת הסכם המכר, כיוון שאיחר בביצוע התשלום השלישי (ולא השני כפי שטענה האישה) ולבסוף גם שילם סכום נמוך בהרבה ממה שהיה אמור לשלם.
באוקטובר 2015 הגיש האב בקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. לטענתו בית המשפט לא היה אמור לחייב אותו בפיצוי על התשלום השלישי, בעוד שהבקשה שהגישה האישה נגעה לתשלום השני בלבד, ובכלל לא ניתנה לו הזדמנות להתגונן. בנוגע לקיזוז הוא טען כי האופציה לא נשללה בהסכם המכר.
בנו לא התנגד לקיזוז, והוסיף כי לדעתו אביו כלל לא הפר את ההסכם.
האישה מנגד סברה כי החלטת בית המשפט ראויה, והוסיפה שהליך חלוקת הרכוש טרם הוכרע, ולכן לא ניתן לבצע קיזוז על כספים שייתכן שבכלל שייכים לה.
הזדמנות ראויה
השופטת גאולה לוין דחתה את בקשת הערעור לגבי הקיזוז, וקיבלה את הבקשה לדחות את החיוב בפיצוי.
בנוגע לקיזוז היא הסבירה כי עוד לא נקבע אופן חלוקת הכספים בין בני הזוג, ומאחר שחלקו של הבעל אינו מוגדר וידוע, לא ניתן לקזז ממנו. יתרה מכך, ציינה השופטת, במועד עריכת הסכם המכר, היה ידוע כי לבעל יש חוב לאביו, אך הצדדים לא ביקשו להכניס את הנושא הזה להסכם, ולא ניתן לשנותו בדיעבד.
עם זאת, השופטת לוין הסכימה עם טענת האב כי לא ניתנה לו הזדמנות ראויה להתגונן, תוך שביטלה את ההחלטה לחייב את האב בפיצוי המוסכם. לפי השופטת, לא ניתן היה לחייבו על האיחור בתשלום השלישי – טענה שכלל לא הועלתה בבקשה המקורית של האישה, מה גם שבזמן הגשתה, ההפרה עוד לא קרתה.
משכך נקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו.
- ב"כ המבקש: עו"ד רם פרייס
- ב"כ האישה: עו"ד גיל שחף
- ב"כ הבעל: עו"ד דניאל שרז
* עורך דין שמואל גרוס עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין