ב-2012 בעלה לשעבר של התובעת ניסה "לעקוף" פסק דין אמריקאי ולמכור את חלקו בנכס משותף. עסקת המכר בוטלה בפסק דין של בית המשפט המחוזי שפורסם באחרונה.
בני זוג, תושבי ארצות הברית, התגרשו בחודש מרץ 2008 בניו יורק. פסק הדין האמריקאי שהסדיר את ענייני הרכוש ביניהם הורה על מכירתו המידית של ביתם המשותף בקיסריה באמצעות כונס נכסים, וחלוקת התמורה באופן שווה בין הצדדים.
במהלך 2012 נודע לאישה כי בעלה לשעבר מתכוון למכור את חלקו בנכס לצד שלישי. בתביעה שהגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה היא סיפרה כי גילתה שבין בעלה לשעבר ובין הצד השלישי (שנתבע אף הוא) נחתם באוקטובר הסכם למכירת הבית תמורת 950,000 שקל.
התובעת הוסיפה כי ב-2013 ניתנה החלטה של בית המשפט העליון בניו יורק הקובעת כי הבעלות בנכס היא שלה בלבד וכי כל עסקה או מכירה שנעשתה בנכס מהווה הפרה של פסק הגירושין הראשון. במאי 2014, לבקשתה, בית המשפט למשפחה ברמת גן הכריז על ההחלטה כניתנת לאכיפה בישראל.
בנסיבות אלה ביקשה התובעת כי בית המשפט יקבע שעסקת המכר בין בעלה לשעבר לבין הצד השלישי מפרה את פסק הדין ולכן חסרת תוקף ובטלה. התובעת טענה בנוסף כי הסכם המכר נעשה "למראית עין" ובטל מכוח חוק החוזים, שכן הצד השלישי לא שילם דבר ובכל מקרה סכום התמורה שנקבע בהסכם לא מבטא את ערך הנכס.
הנתבע טען להגנתו כי לא התכוון למכור את כל הנכס אלא את רק את המחצית השייכת לו והיה בידיו הכוח לעשות זאת. הנתבע ציין כי כונס הנכסים לא ביצע את תפקידו משך כמעט 5 שנים ולכן מצא לנכון לפעול בעצמו, במיוחד על רקע בריאותו המתדרדרת.
הצד השלישי (הרוכש) טען לתחולת הגנת "תקנת השוק" שבסעיף 10 לחוק המקרקעין והבהיר כי רכש את הנכס מידי הנתבע בתמורה מלאה ובתום לב.
בזיון בית המשפט
השופטת ריבי למלשטריך-לטר כתבה כי נראה שגם הנתבע עצמו ידע באופן "ברור ונחרץ" שמעולם לא הייתה לו זכות למכור את חלקו בנכס.
השופטת הבהירה כי בעצם מינוי כונס הנכסים על הנכס ב-2008 הפקיע בית המשפט האמריקאי את זכותו של הנתבע לשלוט על נכסיו. עוד הדגישה השופטת כי הנתבע נשאל בבית המשפט האמריקאי "איך העז להתחייב למכירה כשמעולם לא הייתה לו סמכות" והשיב כי "היה צריך את הכסף למחייתו" וכי השופט בביהמ"ש האמריקאי ענה לו כי "ייתן לו הזדמנות לחיות בכלא בשל בזיון בית המשפט", אך למרות אזהרה זו, המשיך התובע בהליכי המכר בארץ.
השופטת דחתה את טענת הצד השלישי וקבעה כי תקנת השוק לא חלה עליו מאחר שזכותו בנכס לא נרשמה. בנוסף, קבעה השופטת כי הוא ידע על סכסוך הגירושין ומינויו של כונס הנכסים בזמן שחתם על הסכם המכר ובכך לא מילא את תנאי "תום הלב" הדרוש.
זאת ועוד לדבריה, נראה שהרוכש לא העביר לנתבע את סכום התמורה המוסכם אלא לכל היותר כ-50,000 שקל וגם מחיר העסקה עצמו אינו סביר ונמוך משמעותית ממחירו הריאלי של הנכס.
בנסיבות אלה קיבלה השופטת את התביעה וקבעה כי העסקה בין הנתבע לבין הצד השלישי בטלה. הנתבעים חויבו בשכ"ט עו"ד של 25,000 שקל בתוספת החזר הוצאות התובעת.
- ב"כ התובעת: עו"ד אבני, עו"ד גב' פורר
- ב"כ הנתבע: עו"ד בלושטיין, עו"ד מזרה
* עו"ד רונית אלאג'ם זיסמן עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין