ידועה בציבור תבעה חצי דירה - ונדחתה: "לא ראתה עצמה כבעלים"

התובעת הודתה שעניין רישום דירת האקס גם על-שמה כלל לא נדון בתקופת הזוגיות. היא אף נרשמה אז ל"מחיר למשתכן", והשופטת ראתה בכך אינדיקציה להיעדר שיתוף

בפסק דין שפורסם לאחרונה דחה בית המשפט למשפחה בבאר שבע עתירת אישה לקבלת חצי מדירת בן-זוגה לשעבר, עימו ניהלה קשר למשך כעשור. הגם שהתקבלה טענתה כי הייתה ידועה בציבור של הנתבע, קבעה השופטת אפרת שהם דליות שלא הוכחה כוונת שיתוף בנכס. כך למשל, התובעת לא התעקשה בזמן אמת לרשום אותו גם על-שמה.

הצדדים הכירו ב-2011, כשהנתבע עוד היה נשוי לאחרת. לאחר כשנתיים, במרץ 2013, נקנתה הדירה על-ידי הזוג הנשוי תמורת 1,400,000 שקל, ונרשמה על-שמם בחלקים שווים. עוד באותו החודש מכרה אשת הנתבע דאז את חלקה בנכס לגורם שלישי. במהלך 2016 הם התגרשו, ולאחר כשנתיים קנה הנתבע את חצי הדירה מאותו צד ג' - וכולה הועברה על-שמו בטאבו.

במהלך 2021, לאחר כעשור של זוגיות, נפרדו הנתבע והתובעת. באפריל 2022 הוגשה תביעתה לקבלת חצי מדירתו: לטענתה השניים היו בגדר "ידועים בציבור" וגרו יחד למשך כל תקופת הזוגיות, והייתה ביניהם הבנה כי הנכס שייך לשניהם.

הנתבע, מצדו, כפר לחלוטין בגרסת זוגתו לשעבר. לטענתו הם החלו לגור יחד רק לאחר גירושיו מאשתו ב-2016, וגם אז - היה זה לפרקי זמן קצרים בלבד שלוו במתחים ובפרידות חוזרות ונשנות מצד התובעת, כך שאין לראותם כ"ידועים בציבור". לשיטתו מדובר בתביעת סרק "רוויית סילופים" שאינה מבוססת, ועליה להידחות.

ביקש שתחתום על הסכם ממון

בכל הנוגע להגדרת הצדדים כידועים בציבור, פסקה השופטת שהם דליות על דרך האמצע: מצד אחד, עבור התקופה שלפני גירושי הנתבע היא קבעה שאין הוכחה לפיה הצדדים אכן גרו יחד, כגרסת התובעת, ומשכך אין להחשיבם אז כידועים בציבור. מנגד, נימקה השופטת, בגין התקופה שלאחר הגירושים - הרי שאין מחלוקת כי הצדדים עברו אז לגור יחד וניהלו משק בית משותף, כאשר ב-2017 הנתבע אף ביקש מהתובעת שתחתום על הסכם ממון. יתרה מכך, באותה תקופה הוא קנה טבעת במטרה להציע לה נישואין, מה שמלמד על כוונה לקשור גורל כמו בעל ואישה.

בסיכום העניין קבעה השופטת שהשניים היו "ידועים בציבור" החל משנת 2016 ועד לפרידתם ב-2021. חרף זאת, מסקנתה הייתה שאין לתובעת זכות לקבל חצי מדירת הנתבע, משלא הוכחה כוונת שיתוף ספציפי לגביה. בהקשר לכך הדגישה השופטת כי במהלך עדותה הודתה התובעת שנושא רישום הדירה על-שם הצדדים שווה בשווה כלל לא עלה על הפרק בתקופת הזוגיות. "בהינתן כי מערכת היחסים של הצדדים ידעה משברים, ניתן להניח שנושא רישום הדירה היה אמור לעלות על סדר היום", הדגישה.

עוד נכתב בפסק הדין כי מעדות התובעת עלה שב-2017 היא ביקשה לרכוש לעצמה דירה במסגרת פרויקט "מחיר למשתכן" - הנועד למחוסרי דיור, כאשר לדברי השופטת "הדבר מדבר בעד עצמו" - כלומר היא לא באמת ראתה עצמה בזמן אמת כבעלים על 50% מדירת האקס שלה.

אינדיקציות נוספות להיעדר כוונת שיתוף נמצאו בעובדה שהתובעת לא הוכיחה כי נשאה במשכנתה על הדירה, או שניהלה חשבון משותף עם הנתבע. בסופו של יום דחתה השופטת את התביעה, אולם ללא חיוב האישה בהוצאות משפט "בהינתן התנהלות הנתבע ומשמצא להרחיב היריעה שלא לצורך".

• ב"כ התובעת: עו"ד עינב וקנין חימי
• ב"כ הנתבע: עו"ד איתן שלו סולקין

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.