לפסק הדין בעניין דוכן נ' מכון וינגייט לחינוך גופני ולספורט ואח'
בימ"ש השלום בת"א דחה תביעה שהגיש מומחה לאמנויות לחימה, בה טען כי משרד החינוך התרשל כשסירב להכיר בשיטת הלחימה שהמציא וכינה בשם- ימשדו (יעקב, משה, דוד ואח') כשיטת לחימה לגיטימית, ובכך גרם לו לנזקים של 550,000 שקל.
אמן לחימה שהמציא שיטת לחימה בשם ימשדו, אשר ראשי התיבות שלה מייצגים הסברים שונים, ובהם ההסבר כי: האות י' היא כנגד יעקב שנאבק עם המלאך; מ'- כנגד משה שהכה את המצרי והוציא את ישראל ממצרים; ש'- כנגד שמשון ששיסע את האריה והציל את ישראל מפלישתים, ו- ו' כנגד כל השופטים, המלכים והמצביאים שהושיעו את ישראל, תבע את משרד החינוך לפיצוי של 550,000 ש"ח בטענה, כי בכך שלא הכיר בשיטת הלחימה שלו, גרם לו לנזקים.
לטענת התובע, הוועדות השונות שדנו בעניין החל משנות ה 90', המליצו שלא להכיר בשיטת הלחימה שפיתח, והמלצותיהן אומצו ע"י השרים באותה עת (מתן וילנאי ולימור לבנת), וכי בעקבות דחיית בקשתו, סירבו מתנס"ים רבים להמשיך לעבוד עמו כמאמן והמוניטין שלו נפגע.
משרד החינוך ביקש לסלק את התביעה על הסף בטענה, כי לביהמ"ש אין סמכות לדון בתביעה שתכליתה תקיפת החלטות מנהליות. עוד נטען, כי התובע מעולם לא ביקש רשמית להכיר בשיטתו, וחלף זאת פתח בהליכים משפטיים רבים, ובהם תביעות אישיות נגד חברי הוועדות ועתירות לבג"ץ, תוך שימוש לרעה בהליך משפט, ובכל מקרה כלל לא הוכיח את נזקיו.
השופט מיכאל תמיר דחה את התביעה על הסף ולגופה. נפסק, כי ביהמ"ש אינו יכול ואין זה מתפקידו להיכנס לנעלי בג"ץ ולבדוק את שיקול הדעת של השרים אשר קיבלו את המלצות הוועדות המקצועיות, בפרט כשטענות התובע כבר נדונו בבג"ץ ונדחו.
לגופו של עניין נקבע, כי התובע לא הוכיח שמשרד החינוך טעה או התרשל בכך שלא הכיר בשיטתו או כי נפל פגם בשיקול דעתו בעניין זה.
"מהחומר המצוי בפני ומעדויות עולה כי שיטתו של התובע לא עמדה בתבחינים להכרה בשיטת אומניות לחימה (...) נוכח היעדר ייחוד או חידוש בשיטה בהשוואה לשיטות לחימה ישראליות מוכרות, ועניין העדר הייחוד חוזר כחוט השני בין כל העדים, לרבות עדי התובע עצמו", כתב השופט.
השופט ציין, כי רק לאחר שביקש מהתובע פעמים רבות שיציג את השיטה בפניו ויעמת את העדים עם התרגילים של שיטתו, ניאות התובע להדגים את השיטה, אולם גם אז לא הצליח להראות כי היא מחדשת דבר מה או מובדלת משיטות לחימה אחרות.
עוד נקבע, כי התובע אף לא הוכיח כי נגרמו לו אי אילו נזקים בגלל אי ההכרה בשיטתו, כך לדוגמא, הוכח והתובע אף הודה בכך, שהמתנס"ים לא המשיכו לעבוד עמו משום שלא הייתה לו תעודת מאמן מוסמך, ואין לכך כל קשר לשיטת הלחימה שלו, או כי המוניטין שלו נפגע.
לפיכך התביעה נדחתה כאמור, והתובע חויב לשלם למדינה הוצאות ושכ"ט עו"ד של 51,500 ש"ח.
לפסק הדין בעניין דוכן נ' מכון וינגייט לחינוך גופני ולספורט ואח'
למדור: נזיקין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.