לפסק הדין בעניין פלונית נ' מדינת ישראל
האם לקחה את בתה לשטחי הרשות הפלסטינית בניגוד להוראות ביהמ"ש, אשר הוציא אותה מחזקתה והעבירה לפנימייה. השתיים אותרו בחלוף כחודש וחצי בסיוע הרשות הפלסטינית. על האם נגזרו שתי שנות מאסר בשל הרשעתה בעבירות גניבת קטין ושיבוש הליכי משפט. ערעורה לעליון נדחה.
בספטמבר 2011 קבע בימ"ש השלום לנוער בחיפה כי אם חד הורית לקטינה ילידת 2005, סיכנה בהתנהגותה את שלומה הנפשי, הגופני וההתפתחותי של בתה בת ה-6, והורה על הוצאתה מרשות האם למרכז חירום לילדים בסיכון גבוה.
מספר ימים לאחר מכן, הכריז ביהמ"ש על הילדה כקטינה נזקקת, והעביר אותה למשמורת רשות הסעד והילדה הועברה לפנימייה.
בהתאם לצו המשמורת, האם הייתה רשאית לפגוש בבתה רק בשטח הפנימייה בתיאום מראש, ונאסר עליה להוציא את בתה משטח הפנימייה.
בספטמבר 2012 הגיעה האם לשטח ביה"ס ושכנעה את השומר בכניסה שהיא לוקחת את בתה לכמה דקות כדי לקנות משהו בקיוסק, ומיד מחזירה אותה. השומר נענה לבקשתה, והאם הוציאה את הילדה מביה"ס ועקבות השתיים נעלמו. חיפושים נרחבים שנערכו אחריהן העלו חרס.
כחודש וחצי לאחר מכן, נעצרה האם באופן אקראי במחסום חיזמה. במהלך חקירתה, הצהירה האם שבתה נמצאת בטול כרם, ואין בכוונתה להשיבה לישראל. בסופו של דבר אותרה הילדה יומיים לאחר מכן ברמאללה והושבה לפנימייה.
נגד האם הוגש כתב אישום שבו יוחסו לה עבירות של חטיפה ממשמורת, הפרת הוראה חוקית ושיבוש הליכי משפט. האם הודתה בפני ביהמ"ש המחוזי בחיפה בעבירות של גניבת קטין ושיבוש הליכי משפט. בסופו של דבר, זוכתה האם מעבירת החטיפה והורשעה בשאר העבירות שיוחסו לה, לרבות אלה שהודתה בהן.
על האם נגזרו 24 חודשי מאסר בפועל וקנס של 5,000 שקל.
האם ערערה על גזר הדין לביהמ"ש העליון, וטענה שהעונש שהוטל עליה מחמיר ביותר ואינו מייחס משקל ראוי לזיכוייה מעבירת החטיפה ולנסיבות חייה הקשות. עוד טענה, שהעבירה בוצעה בתום לב ומתוך דאגה לבתה, שחוותה קשיים בפנימייה וביקשה לחזור לזרועותיה.
המדינה השיבה, כי חטיפת הקטינה העמידה אותה בסכנה, והעבירה החמורה של שיבוש הליכי משפט יצרה קושי רב באיתורה.
שת"פ עם הרש"פ
המשנה לנשיא, השופטת מרים נאור קבעה, שהמערערת נמצאה כמי שהזניחה את ילדתה והעמידה אותה בסכנה, וזו הסיבה שביהמ"ש הוציא אותה מחזקתה. לדבריה, אלמלא שיתוף הפעולה מצד הרשות הפלסטינית לא הייתה הילדה מוחזרת לישראל ונותרת בסכנה.
השופטת קבעה, שבשיקולי ביהמ"ש המחוזי אין פגם כלשהו והעונש שנגזר על האם הולם את מעשיה. היא הוסיפה, שיש גם להתחשב בכך שהאם נמצאת כבר בשליש האחרון למאסרה וועדת השחרורים החליטה שלא לשחררה.
השופטים יורם דנציגר ואורי שהם הצטרפו לפסק דינה של השופטת נאור והערעור נדחה.
לדברי עו"ד ארז טובי העוסק בדין הפלילי, עבירת גניבת קטין היא עבירה הכוללת הוצאת הקטין - שטרם מלאו לו 14, ממשמורת חוקית והעברתו למשמורת בלתי חוקית.
לצד העבירות שבהן הורשעה המערערת, קבועים עונשי מאסר המגיעים עד ל-7 שנים. "בהתאם לכך, נראה כי הערכאה העיקרית לא מיצתה את הדין עם המערערת", מוסיף עו"ד טובי, "וכפועל יוצא קבעה ערכאת הערעור כי עונשה של המערערת הולם את חומרת המעשים שבהם הורשעה".
לפסק הדין בעניין פלונית נ' מדינת ישראל
*המגיב לא ייצג בתיק.
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.