תושב יהודה ושומרון העביר במשך שנים ידיעות למשטרת ישראל, עד שנאסר ולדבריו עונה בכלא הרשות הפלסטינית. לאחר שחרורו, נמלט לישראל ועתר לבג"ץ בבקשה לקבל מעמד של תושב קבע. בקשתו נדחתה מאחר שלא הוכיח כי חייו בסכנה.
החל משנת 2000, שיתף האיש פעולה עם משטרת ישראל במשך כשמונה שנים, בהן מסר לה עשרות ידיעות על פעילויות פליליות.
לדבריו של האיש, בעקבות פעולותיו הוא נעצר על ידי הרשות הפלסטינית ועבר עינויים קשים במהלך תקופת מאסרו.
נפגעת מהחלטת הרשויות?
פנה ל-עו"ד חוקתי-מנהלי
בשנת 2012 השתחרר ממאסרו, ומכיוון שהאמין כי בשטחי הרשות חייו בסכנה, הוא נמלט לישראל ופנה בבקשה לקבל היתר שהייה בארץ מהמנהלה הביטחונית לסיוע – יחידה בשירות הביטחון הכללי המטפלת בשיקום סייענים של זרועות הביטחון.
לצערו של האיש, המנהלת דחתה את בקשתו לאחר שהגיעה למסקנה שתרומתו המודיעינית אינה מצדיקה את שיקומו במסגרתה.
בעקבות זאת פנה האיש בשנת 2013 לבית המשפט העליון, וביקש היתר שהייה מהוועדה לטיפול במאוימים – ועדה מייעצת שתפקידה הוא להחליט האם ישנה סכנת חיים למשתפי פעולה שלא הוכרו כ"סייענים מוכרים".
בעקבות עתירתו, קיבל האיש היתר שהייה זמני מהוועדה לארבעה חודשים.
הוועדה בדקה את טיעוניו והחליטה לדחות את בקשתו מהטעם שלא נמצאה סכנה לחייו אם יחזור לשטחי הרשות, מה גם שמדובר באדם בעל עבר פלילי שהורשע בפריצות לרכבים.
האיש לא ויתר, ובשנת 2014 שוב עתר לבג"ץ נגד החלטות המנהלת והוועדה. במקביל, נענתה בקשתו לקבלת צו ביניים, שימנע את הרחקתו מישראל.
העותר ביקש שתונפק לו אזרחות ישראלית (תעודת זהות כחולה) או היתר שהייה קבוע עד שהסכנה "מעל ראשו תחלוף".
בנוסף, ביקש העותר אישורי ביקור לאשתו וילדיו, וכן אישור עבודה ואפשרות להצטרף למערכת ביטוח הבריאות בישראל.
לדבריו, בסירובן להעניק לו היתר שהייה, עברו המשיבות על האיסור לגרש אדם למקום בו יש חשש לחייו.
המשיבות טענו כי העותר כלל לא הוכיח שחייו בסכנה, והצביעו על ביקוריו התדירים באזור יהודה ושומרון, דבר המחליש לשיטתן את הסכנה הנשקפת לו באזור.
בתגובה, טען העותר כי מדובר בביקורים שנערכו בזהירות בשעות לילה מאוחרות, וביקש להתחשב בתרומתו ארוכת השנים למשטרה.
"החלטה סבירה"
לדברי המשנה לנשיאה השופט אליקים רובינשטיין, החלטת מנהלת הסיוע שלא להכיר בעותר כסייען לצורך שיקום אינה לוקה בחוסר סבירות.
השופט הסביר כי החלטת המנהלת התבססה לאחר התייעצות עם משטרת ישראל – הגורם הביטחוני עמו היה העותר בקשר.
כך קבע השופט גם לגבי החלטת הוועדה, שבעיניו לא חרגה משיקול הדעת הרחב המוקנה לה, כאשר החליטה שלא נשקפת סכנה לחייו של העותר אם יחזור לשטחי הרשות.
מכאן, הבהיר השופט כי העותר לא הוכיח שנשקפת לו סכנת חיים באופן סביר, מה גם שעם כל הכבוד לרצונו המובן והטבעי לבקר את משפחתו – כניסותיו התכופות לאזור הרשות לא סייעו להוכחת הטענה בדבר הסכנה הנשקפת לחייו.
השופטים חנן מלצר ומני מזוז הסכימו עם פסק דינו של השופט רובינשטיין.
לפיכך, בסיכומו של דבר השופטים דחו את עתירת המבקש, וקבעו כי צו הביניים – המונע את הרחקתו מישראל – יתבטל תוך 45 יום, כדי לאפשר לו זמן להתארגנות לפני יציאתו.
- ב"כ העותר: עו"ד מיכאל יצחק טפלו
- ב"כ המשיבים: עו"ד ראובן אידלמן
* עו"ד ורד שדות עוסקת בזכויות אדם וחברה
* המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין