שופטת בימ"ש השלום בירושלים קיבלה בשבוע שעבר תביעת בני זוג – אזרח ישראל ואזרחית מולדובה – וקבעה כי המשרד התרשל כשהאריך את הטיפול בבקשתם לאיחוד משפחות "הרבה מעבר לסביר".
אזרח ישראל המצוי בהליכי גירושין ארוכים ו"תקועים" בשל מחלוקות על רכוש, חי בשנים האחרונות עם בת זוג חדשה, אזרחית מולדובה. בשנת 2010 הגישו השניים למשרד הפנים בקשה לאיחוד משפחות בהיותם ידועים בציבור, על מנת להעניק לאישה מעמד ואפשרות לעבוד ולחיות איתו בישראל.
לייעוץ בבקשות לאיחוד משפחות:
עורך דין אזרחות ואשרות בישראל
כמה שנים לפני כן, לאיש הייתה בת זוג אחרת, אזרחית הפיליפינים. באותה עת המשרד סירב להחיל עליה את "ההליך המדורג", בנימוק שהאיש נשוי.
אלא שבשנת 2007, בעקבות עתירה שהגישו בביהמ"ש המחוזי בירושלים, נקבע כי אין להתנות את מתן האשרה בגירושין, כיוון שהוכח שהאיש פרוד מאשתו, מה גם שתנאי כזה עשוי ליצור לחץ בלתי סביר מצד אשתו בהליכי הגירושין.
נחזור לבקשה הקשורה לאישה השנייה. כבר באותה שנה – 2010, כאמור – נערך לשניים ראיון לבדיקת "כנות הקשר" שלהם. אלא שבמקום לפעול, המשרד דחה ועיכב את הבקשה וערך ראיונות נוספים לשניים ואף לא מיהר להשיב להשגות שלהם בעניין. רק בשנת 2014 החליט להעניק לבת הזוג אשרה מסוג ב/1 (המאפשרת עבודה לפרקי זמן קצרים).
לאחר מכן השניים הגישו עתירה לביהמ"ש המחוזי בה קבע הנשיא דוד חשין כי האישה תקבל אשרת א/5 וקיצר את תקופת ההליך המדורג. בנוסף, הם גם הגישו תביעה לפיצויים בבימ"ש השלום בירושלים, נגד מדינת ישראל.
התובעים טענו כי הטיפול של המשרד בבקשה – שכלל שוב דרישת מסמכים בענייני הגירושין – היה רשלני ומנוגד לפסק הדין שניתן בעתירה הראשונה שקבע כי הליך הגירושין של התובע אינו רלוונטי.
עוד טענו התובעים כי המשרד ערך להם מספר ראיונות בהם נמצא כי הם מקיימים חיים משותפים כנים ואמתיים, ולמרות זאת לא הוחל עליהם ההליך המדורג במשך שנים.
המדינה טענה, בין היתר, כי המשרד פעל בסבירות ובתום לב כשבחן את כנות הקשר שבין התובעים, בשעה שהתובע נשוי ואב לילדים.
לשיטת המשרד הדבר נכון עוד יותר לאור חוסר ניקיון כפיים של התובע עליו נודע למשרד בדיעבד, משלא עדכן את המשרד בזמן אמת על פרידתו מבת זוגו הקודמת (הפיליפינית), מה שהביא לכך שגם היא קיבלה אשרת א/5 כידועה בציבור שלו.
אסור "להעניש"
השופטת מרים ליפשיץ-פריבס פירטה את ההליכים שבהם היה מעורב התובע. לפי השופטת, המשרד התרשל בכך שביקש להעמיד למבחן פעם נוספת את שאלת נישואי התובע, כיוון שכבר נקבע בשני פסקי דין כי הליך הגירושין אינו רלוונטי ומדובר בנישואין פורמליים בלבד.
השופטת הוסיפה כי במקום לעכב את הטיפול למשך שנים ארוכות, המשרד חייב היה להחיל את ההליך המדורג על התובעים מיד לאחר הריאיון הראשון מ-2010 שבו התגלה כי השניים בקשר אמתי. בהקשר זה השופטת כתבה כי "המשרד האריך הרבה מעבר לסביר את תקופת הטיפול בבקשה".
בתוך כך השופטת הבהירה שגם אם התובע נהג בחוסר ניקיון כפיים בנוגע לבת זוגו הקודמת, אסור היה למשרד לפעול בדרך של "ענישה" בעיכוב נוסף בטיפול עד למתן ההחלטה בהשגה הראשונה.
בסיכומו של דבר, השופטת קבעה כי המשרד התרשל וחייבה אותו בפיצויים בסך כ-76,000 שקל בגין הפסדי השתכרות, רכיבי שכר נלווים ועוגמת נפש, וכן בשכ"ט עו"ד בסך 8,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד אמנון מזר
- ב"כ הנתבעים: עו"ד משה ויליגר מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
* עורך דין הראל סיל עוסק באזרחות ואשרות בישראל
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין