משרד החינוך והמועצה המקומית כפר כנא יפצו מורה שנפלה במדרגות

טענת המורה כי נפלה עקב רטיבות נדחתה בהיעדר הוכחה אבל השופטת קבעה כי אין ספק שהמדרגות לא היו תקינות כיוון שפסי מניעת ההחלקה היו שחוקים.  

בית משפט השלום בקריות פסק פיצויים של כ-85 אלף שקל למורה שנפלה ממדרגות בית הספר בכפר כנא ושברה את הבוהן. השופטת פנינה לוקיץ אמנם קבעה כי המורה לא הוכיחה שהחליקה בשל רטיבות אולם התמונות שהוצגו לא הותירו ספק כי המדרגות לא היו בטיחותיות כיוון שפסי מניעת ההחלקה שלהן היו שחוקים. מבחינת האחריות, 30% הוטלו על המורה עצמה, שלא נזהרה בדרכה, והיתרה נחלקה בין המועצה המקומית (80%) לבין משרד החינוך (20%) שישלמו למורה את הפיצויים בניכוי התגמולים שקיבלה מביטוח לאומי.

התובעת (53) נפלה לפני כ-8 שנים בזמן שירדה ממדרגות בית הספר היסודי ג' בו לימדה ושברה את מפרק הבוהן השמאלית, וכשנתיים לאחר מכן הגישה נגד משרד החינוך והמועצה המקומית תביעה נזיקית בטענה שנפלה משום שהמדרגות היו רטובות ומחליקות.

אלא שמשרד החינוך והמועצה טענו כי התובעת לא הצליחה להוכיח את טענת הרטיבות, תוך שהפנו למסמכים הרפואיים שנערכו בסמוך לאירוע ובהם לא נזכרה טענה כזו, והדגישו שהתובעת לא הביאה לעדות חברי סגל שהגיעו למקום לאחר הנפילה.

אי אפשר להתעלם

השופטת לוקיץ קיבלה את טענת הנתבעות כי לא הוכח שהמדרגות היו רטובות אך עם זאת, היא קבעה כי בכך לא "נסתם הגולל" שכן מהתמונות עולה בבירור כי "פסי מניעת ההחלקה שהודבקו על המדרגות לא היו תקינים, ונראה כי מדובר במדרגות שחוקות למדי".

השופטת הבהירה כי אף שהתובעת לא טענה למפגע זה באופן ספציפי,  היא לא יכולה להתעלם מהממצא המובהק שעולה מהתמונות.

"יש לזכור ולהזכיר כי מדובר בנפילה במקום עבודה, כאשר הנתבעים הם האחראים לתקינות המבנה, לרבות המדרגות שבו, ולפיכך במקום בו נותרה עמימות עובדתית לאחר שמיעת הראיות במשפט, גם אם עמימות זו נובעת ממחדלים ראייתיים מצד התובעת, על בית המשפט לעשות שימוש במידע שהובא בפניו...  מקום בו המידע... מצביע על קיום מפגע אחר שתרם לנפילתה של התובעת במדרגות", נכתב.

עם זאת, השופטת קבעה כי 30% מהאחריות לתאונה מוטל על התובעת עצמה (אשם תורם) כיוון שהכירה את המדרגות ולא נזהרה. "אין מדובר בילד, אשר יש הצדקה לייחס לו חוסר מודעות או הבחנה או הבנה, לקיום מפגע... אלא באדם בוגר, אשר עיניו בראשו", פסקה.

אחוזי האחריות הנותרים נחלקו בין משרד החינוך (20%) לבין המועצה (80%) – משרד החינוך שלא הוכיח שקיים ביקורות תקופתיות בענייני בטיחות, והמועצה שעיקר האחריות לטיפול במפגעים ותחזוקת בית הספר מוטל עליה.

מכאן עברה השופטת לדון בשאלת הנזק שנגרם לתובעת, שנאלצה לעבור ניתוח לקיבוע השבר ונקבעו לה 10% נכות עקב מגבלת תנועה וכאבים. לאחר בחינת הפסדי השכר, ההוצאות הרפואיות, הכאב והסבל ויתר הנזקים שנגרמו לתובע, נקבע כי סך הנזקים עומד על 121,875 שקל.

לאחר הפחתת אשם תורם יתרת הפיצוי ירדה ל-85,312 שקל, שאותה ישלמו משרד החינוך והמועצה המקומית בהתאם לחלוקת האחריות ביניהם ובהפחתת תגמולי הביטוח הלאומי שקיבלה התובעת. בנוסף חויבו הנתבעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 19.9% מסכום הפיצוי.

• שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין