תשע יריות שנורו בשנה שעברה בשעת לילה בעיר טמרה, פצעו אדם ברגליו וגרמו לנזקי רכוש. האירוע יכול היה להסתיים בצורה קשה בהרבה. מי ירה? התשובה נותרה עלומה.
על פי כתב האישום שהוגש בשנה שעברה בבית המשפט המחוזי בנצרת, הנאשם פגש באקראי במתלונן ובשני חברים שלו בצומת מרכזי של קריית אתא. בין הארבעה התפתחה קטטה, שהתפזרה כאשר הגיעה משטרה וכולם ברחו.
כשעה אחר כך, כך לפי כתב האישום, הנאשם הגיע לטמרה, שם ישב הקורבן (המתלונן בתיק) עם שני חברים ליד מאפייה. הנאשם נסע בסמוך אליהם כשהוא מחזיק אקדח, וירה לעברו של המתלונן תשעה כדורים, שגרמו לו לפציעות בירכיים ואף פגעו ברכבים סמוכים ובחלונות המאפייה.
המדינה, באמצעות עוה״ד שגב אדלר, ייחסה לנאשם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, נשיאה והחזקת נשק, והיזק בזדון.
אלא שבשלב פרשת התביעה התחוללה דרמה כשהמתלונן – שבמשטרה ציין בפירוש שזיהה את הנאשם – שינה את גרסתו וטען כי לא זיהה מי ירה לעברו. בשלב זה המדינה ביקשה להכריז עליו כ"עד עוין" ולקבל כראייה את הודעתו במשטרה.
הנאשם, אותו ייצג עוה"ד מיכאל כרמל, לא הכחיש שהיה מעורב בעימות בקריית אתא, אולם טען כי לאחר שהסתיים שב אל ביתו, הניח את מפתחות הרכב במקום הקבוע שלהם והלך לישון. לגרסתו, הוא התעורר רק כשהגיעה משטרה אל ביתו, וכלל לא היה בטמרה באותו לילה.
עדות מכרעת נתן אחיו של הנאשם שהסכים להשיב לשאלות שהופנו אליו רק לאחר שהובטח לו כי אינן יכולות לשמש כראיה נגדו במידה שייפתח נגדו הליך פלילי. אז הוא הודה שהוא זה שלקח את מפתחות הרכב, יצא לכיוון טמרה עם חבריו וירה על המתלונן.
תרחיש אפשרי
בפירוט רב תיארה השופטת רונית בש את עדויות המעורבים – הן במשטרה והן בביהמ"ש – ובהן עדות המתלונן ושני חבריו מחד, ועדות הנאשם ואחיו מנגד, וכן עדות של פרמדיק שהגיע למקום.
בעיקרו של דבר, השופטת החליטה שלא לאמץ את אמירותיו של המתלונן במשטרה. בין היתר לנוכח סרטוני מצלמות האבטחה של המאפייה שמהם קשה להניח שהמתלונןהבחין בתווי פניו של הנאשם, בשעת לילה חשוכה ובמשך שניות בודדות שבהן הוא ניסה להימלט. בהמשך השופטת תיארה כיצד גם שני חבריו של המתלונן לא זיהו מי ירה.
והיו עוד ממצאים שחידדו את הספקות, למשל חוות דעת מומחה מז"פ שלפיה נמצאו קליעים משני אקדחים שונים, וכן עדויות של חוקרי משטרה ששחזרו את האירוע ולא ידעו להשיב לשאלות, למשל בנוגע למהירות הרכב.
בסיכומה של נקודה זו, השופטת קבעה שאין ראיה ישירה הקושרת את הנאשם לעבירות המיוחסות לו, כי אם רק ראיות נסיבתיות – העובדה שהיריות נורו מהרכב שלו והעובדה ש היה מעורב בקטטה בקריית אתא כשעה לפני כן.
אמנם תיאורטית ניתן להרשיע על גם על סמך ראיות נסיבתיות בלבד, אלא שבמקרה זה השופטת קבעה כי הנאשם מסר "תרחיש אפשרי שאינו דחוק ואינו תיאורטי", שלפיו אחיו הוא שביצע את העבירות, בעוד שהוא היה בבית.
במצב זה התוצאה הבלתי נמנעת הייתה זיכויו מחמת הספק. השופטת ציינה כי "בתיק כגון דא, על בית המשפט להקפיד הקפדה יתרה על כלל הברזל, לפיו לא יישא אדם באחריות פלילית לעבירה, אלא אם הוכח ביצועה על ידי אותו אדם, מעבר לספק סביר".
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין