האב נפצע בתאונת דרכים – הביטוח יפצה את בתו על החמרת מצבה הנפשי

הבת סבלה ממאניה דיפרסיה עוד לפני התאונה, אך הוכח כי מצבה הוחמר משמעותית לאחר שהייתה עדה לנסיונות החייאה של אביה. היא הוכרה כנפגעת משנית בתאונת הדרכים

שופט בית משפט השלום ברמלה, אייל כהן, הכיר לאחרונה בבתו של נפגע תאונת דרכים כנפגעת משנית בתאונה והורה למבטחת הרכב לפצות גם אותה. התובעת, שסבלה לפני התאונה מהפרעה דו-קוטבית (מאניה דיפרסיה), הייתה עדה לניסיונות החייאה של אביה ולמצבו הקשה לאחר תאונת דרכים שעבר, והוכיחה שבעקבות זאת מצבה הנפשי הוחמר עד לכדי התקף פסיכוטי ואשפוזים פסיכיאטריים. חברת הביטוח סירבה להכיר בה כנפגעת בתאונה, אך מומחה רפואי קבע שהתאונה החמירה את הנכות שלה והתביעה התקבלה.

התובעת (49) נשואה ואם לילדים, עבדה כמורה לחינוך גופני וכשחקנית, ואף הקימה תיאטרון ילדים עצמאי. היא עבדה בחברה עירונית ובמתנ"ס, עד לתאונת הדרכים הקשה שעברו אביה ובת זוגו ב-2014. האב הפך לסיעודי בעל נכויות קשות, זוגתו נותרה בכיסא גלגלים.

בתביעה שהגישה נגד "כלל" שביטחה את הרכב, הבת סיפרה כי לאחר התאונה הגיעה באופן מיידי לבית החולים והייתה עדה למצבו הקשה של אביה ולניסיונות החייאה בו. לטענתה, זמן קצר לאחר מכן החלה לסבול מהתקפי קוצר נשימה ומהתקף פסיכוטי שבגינו אושפזה בכפייה בתחילת 2015.

לדבריה, מאז ועד היום היא חווה קשיים במישור המקצועי, החברתי, התיפקודי והזוגי, עסוקה בהתמודדות יומיומית עם מצבה, אינה מסוגלת לעבוד כפי שעבדה בעבר או לנהל אורח חיים תקין, וחיה בחרדה מתמדת שמא תסבול מהתקפים נוספים.

הנתבעת ציינה כי על אף שבעבר, כשהייתה בתיכון, נזקקה לטיפול נפשי בשל חרדה, והיא אף ניסתה להתאבד בעת שירותה הצבאי, היא לא סבלה מהתקפים מאני-פסיכוטיים כמו אלה שבאו בעקבות התאונה. לשיטתה מצבה הוחמר, והוא מתאים לנכות בשיעור 50%.

חברת הביטוח שכרה חוקר מטעמה אשר הציג תמונות מעמוד הפייסבוק של התובעת בהן היא נראית לכאורה מטיילת ומבלה עם חברים. לשיטת הנתבעת, התמונות מפריכות את טענות התובעת לחוסר תיפקוד יומיומי. לטענתה, יש לייחס את מצב התובעת לגנטיקה המשפחתית ולא לתאונה, לאור העובדה שאימהּ לקתה במאניה דיפרסיה וסבתהּ התאבדה כשהאם הייתה כבת 17.

עוד טענה הנתבעת כי נכותה של התובעת היא לכל היותר בשיעור 15%, ולפי הפסיקה נדרשת פגיעה נפשית חמורה יותר לצורך הכרה באדם כנפגע משני בתאונת דרכים.

מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה מטעם בית המשפט קבע שנכותה של התובעת הינה בשיעור 40% - המורכבת מ-20% המיוחסים לתאונה, 10% בשל מצבה הקודם ו-10% בשל תרופות קבועות שהיא נוטלת.

המומחה הסביר כי ההפרעה המאנית-דפרסיבית של התובעת החלה שנים קודם לתאונה על רקע גנטי: אימה לקתה במאניה דיפרסיה וסבתה התאבדה כשהאם הייתה כבת 17. עם זאת, קבע, המצב המאני-פסיכוטי התפרץ לאחר התאונה.

"תפקודי מוח שונים"

השופט כהן קיבל את התביעה לאחר שמצא את עדויות התובעת ובעלה באשר למצבה הנפשי של התובעת לאחר התאונה מהימנות ואמינות.

הוא ציין כי פסיכיאטריה אינה מדע מדויק המבוסס על נתונים אובייקטיביים, ולכן קיימת עמימות מובנית באשר ליכולת לאמוד במדויק את מצבה הנפשי של התובעת, ואת מידת ההשפעה של התאונה.

בהתייחס לתמונות שהציגה הנתבעת, מומחה רפואי הסביר כי זה שהתובעת מרבה לצאת לטיולים לא סותר את טענתה שהיא מתקשה בפעולות יומיומיות כגון החלפת מצעים, מאחר שמדובר בתפקודי מוח שונים. "בעוד קיים קושי בשל המחלה להתמיד בעבודות מושא שגרת היום יום, הבילוי מרגש ורצוי, ואין בו כדי ללמד על תפקוד תקין", כתב השופט.

בהמשך הוא אימץ את חוות דעת המומחה וקבע שנכותה הרפואית של התובעת מן התאונה היא בשיעור 20%. את הנכות התפקודית העמיד על 25%.

סך הכל בגין נזקיה ולאחר ניכוי תגמולי ביטוח לאומי, נקבע לתובעת פיצוי בגובה 141,000 שקל בתוספת 21,446 שקל שכ"ט עו"ד.

• שמות באי כוח הצדדים לא אוזכרו בפסק הדין.

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין