פלונית נ' חברת הביטוח כלל

אבי התובעת נפגע קשות בתאונת דרכים. מומחה בית המשפט קבע כי מצבה הנפשי של התובעת, אשר לקתה בנפשה טרם התאונה, הוחמר לאחריה. מכאן תביעתה כניזוקה משנית, נגד מבטחת הרכב. הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק.

נתונים עובדתיים שיצוינו להלן עומעמו לשם הגנה על פרטיות התובעת.

1. תמצית המחלוקת וקורות ההליך

1. הלכת רע"א 444/87 אלסוחה נ' עיזבון המנוח דהאן ז"ל, פ"ד מד(3), 397, אשר נשנתה בע"א 9466/05 שוויקי נ' מדינת ישראל, פ"ד סב(3) 806, קבעה רשימת תנאים אשר בהתקיימם תוכר זכאותו לפיצוי של ניזוק משני- קרי, מי שניזוק בנפשו כתוצאה מפגיעת אדם קרוב לו. התנאים הם: (1) היות הנפגע המשני קרוב משפחה מדרגה ראשונה של הנפגע העיקרי; (2) התרשמות ישירה של הנפגע המשני מן האירוע המזיק; (3) קרבה במקום ובזמן לאירוע המזיק; (4) קיומו של נזק נפשי ממשי.

    

2. אין חולק בין הצדדים, כי אבי התובעת נפגע בתאונת דרכים, ביום 25.11.14 (להלן: "התאונה"). עוד אין חולק על התקיימם של שלשת התנאים הראשונים מושא הלכת אלסוחה הנ"ל – קרי, כי בנוסף להיות התובעת ביתו של הניזוק הישיר, היא התרשמה ישירות מתוצאות התאונה ובסמוך לה.

    

   המחלוקת נעוצה בשאלת קיומו של "נזק נפשי ממשי"- קרי, בשאלה האם נזקה של התובעת כתוצאה מן התאונה, ככל וקיים, חמור דיו כדי להביאה בגדר מי הזכאית לפיצוי.

   על פי הסכמת הצדדים, דין התביעה נגד נתבע 2 להימחק.

    

3. לאחר מינויו של מומחה בתחום הפסיכיאטריה, עתרה התובעת להחלפתו. לאחר שבקשתה נדחתה, הגישה התובעת בקשת רשות ערעור על אותה החלטה. בהתאם להסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים בפני ערכאת הערעור, חלף המינוי המקורי, מונה פרופ' פניג כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה").