מעסיק אינו רשאי להוציא עובד לחופשה שנתית במהלך תקופת ההודעה המוקדמת

לפסק הדין בעניין נשואה זנקס בע"מ נגד ארז

כיצד יש לפרש את סעיף 5(א)(7) לחוק חופשה שנתית הקובע, כי במניין ימי החופשה לא יובאו בחשבון ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, אלא אם עלו על ארבעה עשר, ובמידה שעלו ?

בית הדין הארצי לעבודה קבע בדעת רוב, כי המעסיק אינו רשאי להודיע לעובד על פיטוריו וסיום עבודתו בפועל על אתר, תוך ויתור על עבודתו בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת, ובמקביל לכך, להוציא את העובד לחופשה שנתית תוך חפיפה עם תקופת ההודעה המוקדמת. זאת, בהתאם להלכה שנקבעה בפסק הדין בעניין ארבל.

הנשיא אדלר קבע, כי רק כאשר המעסיק מבקש מהעובד להמשיך את עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת והעובד מסרב, לא יהיה העובד זכאי לקבל את מלוא דמי ההודעה המוקדמת יחד עם מלוא פדיון החופשה.

השופט פליטמן בדעת מיעוט קבע, כי ניתן לחפוף בין ימי הודעה מוקדמת הניתנים בפועל והעולים על ארבעה עשר, לבין ימי חופשה, הניתנת בפועל, בתנאי שהמעסיק אכן מוציא את העובד לחופשה כדין באותה תקופה, ולא מוותר סתם כך על עבודתו.

• ב"כ המערערים: עו"ד נתי חלפין
• ב"כ המשיבים: עו"ד ורדה רוזנטל

לפסק הדין בעניין נשואה זנקס בע"מ נגד ארז

למדור: עבודה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.