אב לתלמיד בי"ס יסודי תבע את המנהלת לאחר ששמע שסיפרה לחברו כי הוא מעל בכספים. המנהלת הגיבה בתביעת לשון הרע משלה, בה טענה כי האב הוציא דיבתה רעה בדף הפייסבוק של שר החינוך. מה נקבע בביהמ"ש?
בית משפט השלום בראשון לציון הכריע באחרונה בתביעות דיבה הדדיות – מצד אחד תביעת הורה לתלמיד בי"ס יסודי (שפרטיו יישארו חסויים מטעמי צנעת הפרט) שטען כי המנהלת הפיצה עליו שקרים באוזני חברו, ומצד שני תביעת המנהלת כי פרסם עליה פוסטים משמיצים בפייסבוק של שר החינוך לשעבר, שי פירון. השופט אבי סתיו קבע כי בעוד שהפוסטים נחשבים להבעת דעה מותרת, דברי המנהלת הם לשון הרע, ועליה לפצות את האב ב-25,000 שקל.
הסכסוך בין האב למנהלת התגלע בסוף שנת הלימודים תשע"ג (2012-2013) לאחר שהאב, חבר בוועד ההורים, עיין בדו"ח הכספי של בית הספר והסיק ממנו כי שנת הלימודים הסתיימה בגירעון של 24 אלף שקל, לעומת יתרה של 30 אלף בשנה שעברה.
לאחר שנסיונו של האב לברר מול בית הספר, העירייה ומשרד החינוך עלה לטענתו בתוהו הוא פרסם את הדברים בשורת פוסטים שנכתבו בדף הפייסבוק של שר החינוך דאז, פירון, ובהם טען בין היתר כי המנהלת אחראית ל"התנהלות כספית שערורייתית".
באותם ימים האב גילה שהמנהלת דיברה עליו עם חבר אחר בוועד ההורים, וטענה שהוא מאשים אותה במעילה משום שהוא עצמו פוטר עקב מעילה בכספי החברה בה עבד.
מכאן הוגשו לבית המשפט תביעות הדיבה ההדדיות: תביעת האב לפיצוי של 100 אלף שקל (כפל הפיצוי לפי חוק לשון הרע) בטענה שדברי הכזב שאמרה עליו המנהלת נועדו לפגוע בו בכוונה, ומנגד תביעת המנהלת לפיצוי זהה, בטענה שהפוסטים של האב פגעו בשמה הטוב והותירו על הקוראים את הרושם שהיא גנבת.
תחושה סובייקטיבית אינה לשון הרע
השופט סתיו פתח את פסק הדין בהכרעה בתביעת המנהלת. לאחר קריאת הפוסטים בעיון, השופט ציין כי האמין למנהלת שנפגעה מהפוסטים, אך תחושתה הסובייקטיבית אינה מעידה על כך שמדובר בלשון הרע.
בחינה אם פרסום מסוים נחשב ללשון הרע צריכה להיגזר על בסיס אובייקטיבי – מה האדם הסביר יסיק מהטקסט.
השופט סבר כי אדם אובייקטיבי שייחשף לפוסטים לא יסיק בהכרח שהמנהלת שלחה ידה בכספי בית הספר. לשיטתו, לכל היותר מדובר כאן בהבעת דעה אישית שלצידה צוינו "עובדות יבשות" שכללו חישובים מספריים של עלויות הפעילויות של התלמידים בשנת הלימודים הרלוונטית – שלא הוכחו כשגויים. לאור כל האמור, השופט דחה את תביעת המנהלת.
בניגוד לכך, תביעתו של האב התקבלה לאחר שהשופט האזין להקלטת שיחת הטלפון שהתנהלה בין המנהלת לבין אותו הורה, ולעדותו לגבי השיחה. השופט דחה את טענת המנהלת כי מדובר ב"זוטי דברים" שכן לטעמו, מדובר בפרסום שיש בו "באופן ברור" כדי להשפיל ולבזות את האב, ואף לפגוע בעיסוקו.
בבואו לקבוע את גובה הפיצוי שמגיע לאב, השופט נתן משקל לכך שהדברים נאמרו בשעה שהמנהלת הייתה בסערת רגשות עקב הפרסומים בפייסבוק והושמעו רק לאזני אדם אחד, שלא האמין להם. לפיכך, השופט העמיד את הפיצוי על 25 אלף שקל בלבד, כולל שכ"ט עו"ד.
* עו"ד יצחק יונסי מייצג בתיקי לשון הרע
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין