בית המשפט מצא שהרוכש הראשון לא עמד בתנאי בסיסי שהוצב בזיכרון הדברים לצורך הפיכתו למחייב משפטית – קבלת אישור עקרוני למשכנתה תוך זמן מסוים
בית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת דחה לאחרונה תביעה לקבלת פיצוי עקב הפרת זיכרון דברים למכירת דירה. בזיכרון הדברים נקבע שתוקפו מותנה בכך שהרוכש יקבל אישור עקרוני למשכנתה תוך עשרה ימים. הרוכש טען שבפועל פרק הזמן לצורך קבלת האישור הוארך בשבועיים כך שהוא עמד בתנאי, אך השופטת הבכירה נבילה דלה מוסא התרשמה שהשינוי בוצע באופן חד צדדי וללא הסכמת המוכרים כך שהוא, ועמו זיכרון הדברים, חסרי תוקף משפטי.
התובע, שעמד בפני חתונה, ביקש לרכוש לו ולרעייתו לעתיד דירת מגורים. בשלב מסוים הוא מצא את דירת הנתבעים נשוא התביעה שבנוף הגליל, וביולי 2021 חתמו הצדדים על זיכרון דברים שלפיו התובע ירכוש אותה תמורת כמיליון וחצי שקל. זיכרון הדברים הותנה בכך שהרוכש יקבל אישור משכנתה עקרוני מהבנק לא יאוחר מ-10 ימי עסקים ממועד החתימה.
עשרת הימים חלפו והרוכש טרם קיבל את האישור המיוחל. בנסיבות אלה, ופחות מחודש אחרי חתימת זיכרון הדברים, חתמו הנתבעים על הסכם למכירת דירתם לצד שלישי במחיר הנמוך ב-30 אלף שקל מזה שסוכם עם התובע. מכאן התביעה שהוגשה לבית המשפט באוקטובר 2021.
לטענת הרוכש פרק הזמן לקבלת האישור העקרוני למשכנתה, הלכה למעשה, הוארך בין הצדדים ל-14 ימי עסקים כאשר ביום האחרון הוא קיבל אותו ומשכך עמד בתנאי זיכרון הדברים. אלא שלתדהמתו עוד באותו היום גילה שהנתבעים הפרו את זיכרון הדברים ומכרו את הדירה.
לשיטת הרוכש עקב ההפרה הוא זכאי לפיצוי מוסכם בסך 125,200 שקל וכן ל-10,000 שקל נוספים בשל עוגמת נפש.
מנגד טענו המוכרים שהארכת פרק הזמן לקבלת האישור למשכנתה בוצעה באופן חד-צדדי וללא הסכמתם, כך שהיא אינה מחייבת אותם. משאין מחלוקת כי לרוכש לא אושרה משכנתה תוך עשרה ימים ממועד חתימת זיכרון הדברים, גרסו המוכרים, הרי שהוא בטל והם היו רשאים למכור את הדירה לאחרים.
מי חתם קודם?
השופטת דלה מוסא קבעה שממסכת הראיות עולה כי השינוי במספר הימים לצורך קבלת האישור למשכנתה, כתנאי לתוקפו של זיכרון הדברים, בוצע שלא בהסכמת המוכרים.
כך, מעיון בזיכרון הדברים עלה שליד השינוי בנוגע לזמן קבלת האישור למשכנתה התנוססה חתימת הרוכש בלבד. השופטת הדגישה שמדובר בשינוי לטובת הרוכש שלפי ההיגיון צריך להיות מלווה בחתימת המוכרים, כאשר "משאין ליד אותו שינוי ביחס למספר ימי העסקים חתימת הנתבעים, יש בכך כדי לערער את גרסת התובע שהנתבעים הסכימו לאותם שינויים".
בתוך כך השופטת האמינה יותר למוכרים שסיפרו כי חתמו על זיכרון הדברים לפני הרוכש באופן שאפשר לו לבצע בהמשך שינויים חד-צדדים, מאשר לרוכש שסיפר כי חתם על השינויים בפניהם. עדות המוכר כי בזמן אמת התלונן בפני המתווך על השינויים שביצע הרוכש בזיכרון הדברים ללא ידיעתו או הסכמתו, וכי בשום שלב לא הסכים להארכת פרק הזמן בארבעה ימי עסקים – הותירו על השופטת רושם אמין.
בתוך כך היא התרשמה שהמוכרים לא פעלו בחוסר תום-לב על מנת להתנער מהעסקה, בפרט כשבסופו של יום מכרו את דירתם במחיר הנמוך בעשרות אלפי שקלים מזה שסוכם עם התובע.
לפיכך, משאין מחלוקת כי הרוכש קיבל אישור למשכנתה בחלוף עשרת הימים שהוסכמו – קבעה השופטת כי זיכרון הדברים בטל למפרע וממילא הנתבעים היו משוחררים ממנו ורשאים היו למכור את דירתם לאחרים. לאור זאת היא דחתה את התביעה, ללא צו להוצאות.
- ב"כ התובע: עו"ד נדב כנפו
- ב"כ הנתבעים: עו"ד רוני לולו
עו"ד משה מסרי
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין