מכר את דירתו לבן שכנו השנוא – והתחרט

הקשיש טען בבית המשפט כי הוטעה בקשר לזהות הקונה: "אין סיכוי שהייתי מסכים להתקשר עמו בהינתן האלימות שסבלתי מאביו". אלא שהשופטת קבעה כי ההסכם ייאכף

בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת הורה לאחרונה על אכיפת הסכם מכר בקשר לדירה בצפת, לבקשת רוכשיה. טענת הנתבע, כי לא היה מסכים למכור את הנכס שלו לבן שכנו השנוא אשר היה אלים כלפיו בעבר, וכי הוטעה בקשר לזהותו - באופן המזכה אותו לבטל את החוזה - נדחתה על-ידי השופטת עינב גולומב.

באוקטובר 2021 חתמו הצדדים על הסכם במסגרתו רכשו התובעים את דירת הנתבע (81) ברחוב ויצמן שבצפת, תמורת 945 אלף שקל. אלא שזמן קצר לאחר מכן הודיע המוכר לקונים, באמצעות עורכי דינו, שההסכם מבוטל, מאחר שנחתם תחת לחץ וכפייה. בהמשך נרשמה הערת אזהרה לטובת בנו, ומכאן התביעה שהגישו הרוכשים למחוזי.

בני הזוג עתרו במסגרתה לאכוף את ההסכם, ובתוך כך למחוק את ההערה לטובת בנו של המוכר, אלא שהנתבע התנגד לכך נחרצות: לשיטתו ההסכם בוטל כדין בשל פגמים בכריתתו – הטעיה, עושק ותרמית – ומשכך על התביעה להידחות. נטען, בקשר לכך, שב-2014 אביו של הרוכש – המתגורר בבניין נשוא ההליך – חבל קשות בנתבע ובנו, וכי הועמד לדין בשל כך.

התיק אמנם הסתיים בזיכוי השכן מחמת הספק, ואולם לטענת המוכר - על רקע האלימות הקשה בה נקט כלפיו שכנו השנוא, הרי שאין סיכוי כי היה מסכים למכור לבן שלו את הדירה. לשיטתו, הטעייתו לגבי זהות הרוכש מקנה לו זכות לבטל את החוזה. עוד נטען כי המוכר סובל מ-100% נכות נפשית ולכן לא היה כשיר לחתום, ובנוסף שמחיר הדירה הופחת חד-צדדית.

התנצל ונישק את ידו

אבל השופטת גולומב דחתה את טענות המוכר. אשר לסוגיית אי-הכשירות, התרשמותה הייתה שהקשיש – חרף בעיותיו הרפואיות השונות – הבין על מה חתם ולאיזו עסקה נכנס. בכל הנוגע להפחתת המחיר החד-צדדית כביכול, מ-1.1 מיליון שקל ל-945 אלף, קבעה השופטת שהטענה לא נתמכה בראיות, ולכן אינה יכולה להתקבל.

אשר לטענת ההגנה העיקרית של המוכר – הטעייתו כביכול בקשר לזהות הרוכש – חידדה השופטת שקיימות מספר אינדיקציות המפריכות אותה. כך למשל, אין מחלוקת שלמעט בפגישה אחת, הרוכש - בנו של השכן השנוא - השתתף בכל הפגישות ביחס לדירה, בנוכחות המוכר. בנוסף, שמו המלא צוין בצורה מפורשת וברורה בכל מסמכי המכר.

עוד עלה ממסכת העדויות כי בפגישה שבה נחתם ההסכם, הרוכש התנצל בפני המוכר על אירועי העבר – אף שלא היה מעורב בהם אישית – ונישק את ידו, כאקט של הצגת כבוד ורצון טוב, וזאת מבלי שההגנה הכחישה זאת. "המסקנה העולה מכל המקובץ היא כי במועד חתימת הסכם המכר בין הצדדים, ואף קודם לכן, ידע הנתבע את זהות הרוכשים", כתבה השופטת וחתמה: "התקשרותו בהסכם נעשתה, אפוא, ביודעו את העובדות הרלוונטיות. בנסיבות אלה, לא עומדת לו עילה לבטל את ההסכם בשל הטעיה".

לפיכך השופטת הורתה על אכיפת ההסכם, באופן שהערת האזהרה לטובת בן המוכר תימחק, והבעלות על הדירה תועבר לתובעים, בכפוף לתשלום יתרת התמורה. המוכר ובנו חויבו ב-25 אלף שקל הוצאות משפט.

• ב"כ התובעים והנתבעים שכנגד 1-2: עו"ד יצחק פריד
• ב"כ הנתבע והתובע שכנגד: עו"ד מוניר הייב (אפוטרופוס לדין)
• ב"כ הנתבעים שכנגד 3-4: עו"ד משה חנייא

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.