אף אחד לא גילה לבעלי הדירות בקומה הראשונה שתוכנית החנייה שונתה באופן שיפגע קשות באיכות החיים ובערך הדירות שלהם. השופטת מתחה ביקורת חריפה על היזמיות, עורך הדין שמייצג את הדיירים והוועדה המקומית
סגנית נשיא בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב צילה צפת קיבלה לאחרונה עתירה של בעלי שתי דירות בקומה הראשונה בבניין שעומד לעבור תמ"א 38 בתל-אביב, כנגד היתר בנייה שאישר ליזמים להציב מכפילי חנייה ממש ליד דירותיהם. בפסק הדין, שביטל את ההיתר לתוכנית החנייה, נמתחה ביקורת על היזמים ועל עורך הדין שמייצג את בעלי הדירות, שלא יידעו את העותרים על שינוי במיקום החניות למרות הפגיעה החדשה שיגרום לאיכות החיים שלהם ולערך דירותיהם.
לפני מספר שנים הוציאה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל-אביב היתר לפרויקט תמ"א 38 מסוג חיזוק בשני בניינים ברחוב נתן אלתרמן בעיר. בעקבות זאת, הגישו ב-2017 הגישו בעלי דירות בקומה הראשונה באחד משני הבניינים (אישה וזוג) עתירה נגד הוועדה המקומית, היזמיות "קישלנסקי משה 2000 - מהנדס בנין תכנון ניהול ופיקוח" ו"א.ש. ליר אחזקות", עורך הדין שמייצג את הדיירים ויתר הדיירים.
בעתירה הם טענו כי לא היו מודעים לשינוי בתוכנית החנייה שבמסגרתו מתוכנן להקים מתקני חנייה ממש מתחת לדירותיהם, באופן שיגרום להם למטרד קשה שייפגע משמעותית בערך הדירות שלהם. הם הבהירו כי לא הסכימו מעולם לשינוי הזה וביקשו להורות על ביטול ההיתר להצבת המכפילים.
הוועדה המקומית טענה בין היתר כי אישרה את השינוי מתוך הבנה שכל הדיירים הסכימו לו, שכן הבקשה הוגשה על ידי עורך הדין שקיבל מהם ייפוי כוח. כלל המשיבים לעתירה טענו כי העותרים אשמים בכך שלא בדקו את הבקשה בעצמם ווידאו שהיא תואמת לתוכנית שהסכימו לה. עוד נטען כי מדובר במתקנים שקטים שלא יפריעו לעותרים וכי אין פתרון חנייה חוקי אחר לפרויקט.
לא הגן על האינטרסים
סגנית נשיא בית המשפט צילה צפת קיבלה את העתירה. היא קבעה שאין ספק שתוכנית החניות תפגע קשות בזכות הקניין ובאיכות החיים של העותרים. מעבר לכך שהמכפילים יתרוממו ממש מולם ויגרמו להם למטרד מתמשך, הדבר יוביל לירידה משמעותית של מאות אלפי שקלים בערך הדירות.
השופטת שוכנעה שהעותרים לא היו מודעים לשינוי בתוכנית המקורית, והוסיפה שלא היה מקום להאשים אותך בכך שלא ידעו לקרוא תוכניות ושרטוטים. היא מתחה ביקורת חריפה על עורך הדין שהגיש את הבקשה מבלי ליידע אותם עליו, וקבעה כי תפקידו היה לעדכן אותם על שינוי דרמטי שכזה ולהגן על האינטרסים שלהם, "וזה בדיוק מה שלא נעשה על ידו". היא אף התרשמה שהיזמים פעלו בחוסר תום לב, ולכן אם עכשיו יצטרכו להשקיע כספים כדי למצוא פתרון חנייה אחר, קבעה, הם לא יכולים להאשים אף אחד מלבד עצמם.
עוד קבעה השופטת שגם הוועדה כשלה, שכן לא הייתה צריכה להסתפק בהסכמה על בסיס ייפוי הכוח כאשר ברור שיש ניגוד אינטרסים בין היזם לבין בעלי הדירות. לפיכך, השופטת ביטלה את ההיתר לתוכנית החניה והורתה לוועדה המקומית לדון בה מחדש. היא חייבה את הוועדה, היזמים ועורך הדין לשלם לעותרים שכר טרחת עורך דין והוצאות של 50,000 שקלים.
- ב"כ העותרים: עו"ד עמי ורוד
- ב"כ המשיבים: עו"ד לירון שחר (בשם הוועדה המקומית), עו״ד תמ״א 38 רון טורקלטאוב
עו"ד אלון אברהמוב
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין