מחלקים את הרכוש: מתי פערי השתכרות ייחשבו כנכס משותף?

כשאחד מבני הזוג מוותר על קריירה ומתמקד במרחב הביתי כדי לאפשר לאחר להתקדם ולהתפתח בית המשפט עשוי להורות לו לחלוק בהכנסות ובמוניטין שצבר

אומרים שמאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה. אבל גם מאחורי נשים מוצלחות עומד לא פעם גבר, מצליח יותר או פחות. כך או כך, במקרים שבהם ההצלחה של אחד מבני הזוג נשענת על תמיכה וויתורים מצדו של האחר ייתכן שבעת פרידה ייקבע כי תוצרי ההצלחה כמו משכורת גבוהה, זכויות פנסיוניות ומוניטין הם נכס משותף ככל נכס אחר.

כדי להסביר זאת נשתמש בפסק דין שניתן לאחרונה על-ידי השופט שמואל בר יוסף מבית המשפט למשפחה בתל-אביב, במסגרתו נדונה השאלה האם אישה צריכה לשלם לבעלה כספים עבור פער ההשתכרות בינה לבינו.

האיש הגיש נגד אשתו תביעת רכוש שבה דרש, בין השאר, גם מחצית מכושר ההשתכרות והמוניטין האישי והעסקי שהיא צברה כרופאה מומחית המשתכרת כ-100,000 שקלים בחודש.

האיש, שלטענתו מרוויח כשליש מאשתו, טען כי במשך רוב שנות הנישואים הוא היה גם המפרנס העיקרי וגם טיפל בילדים, ואפשר לאשתו לרכוש הכשרה כרופאה מומחית על חשבון ההתקדמות המקצועית שלו. במילים אחרות, הוא טען כי בלעדי העזרה שלו לא הייתה מצליחה אשתו לפתח קריירה משגשגת – ולכן יש לו חלק בהכנסותיה ובמוניטין שלה.

האישה טענה מנגד כי במהלך הנישואין בעלה השלים שני תארים ועבד במשרות שחייבו שעות עבודה ממושכות ונסיעות בארץ ובחו"ל כך שלא מדובר בבן זוג "ביתי" שהקריב למענה את הקריירה שלו. עוד היא טענה כי גם כאשר התמחתה ועבדה כרופאה הגיעה הביתה לא יאוחר מהשעה 16:00 כדי להיות עם הילדים.

כמו נכס משותף

במסגרת פסק הדין נקבע כי פער בהשתכרות בין בני זוג – המכונה גם "נכסי קריירה" – הוא נכס שאפשר לאזן על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, כמו כל הנכסים המשותפים האחרים (נכס בר-איזון בשפה משפטית).

כדי לעשות זאת על התובע להוכיח שלושה תנאים: האחד, פער מהותי בין כושר ההשתכרות של בן הזוג-הנתבע במועד הנישואים לעומת כושר ההשתכרות שלו במועד הפרידה. השני, פער דרמטי בין כושר ההשתכרות שלו לבין כושר ההשתכרות של התובע בעת הפרידה. השלישי, הפערים הם תוצאה של ויתור מצד התובע על קריירה והתקדמות כלכלית לטובת בן הזוג.

במילים אחרות: פער השתכרות יאוזן רק במקרים מובהקים שבהם נוצר הבדל ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות – הבדל שנובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקד במרחב הביתי ("בן הזוג הביתי"), ובכך אפשר לבן הזוג  האחר ("הקרייריסטי") להגדיל משמעותית את כושר ההשתכרות שלו.

אם בן הזוג לא הוכיח שמקור הפער בוויתור שלו למען ההתפתחות של האחר המסקנה תהיה שהוא נובע מיכולות מולדות או כאלה שהתפתחו לפני הנישואים, בדומה להשבחה פאסיבית של נכס. במקרה כזה, הפער לא ייחשב כנכס בר-איזון.

במקרה שנדון בפסק הדין, למשל, התובע רכש את מרבית השכלתו (תואר ראשון ושני) ואת הניסיון המקצועי שלו בתפקידים בכירים כמו סמנכ"ל ומנכ"ל בחברות שונות במהלך הנישואים. אשתו למדה רפואה לפני שהתחתנה, ובמהלך הנישואים עברה התמחות וצברה ניסיון מקצועי. בנוסף, לא הוכח פער דרמטי בין כושר ההשתכרות של בני הזוג לשעבר.

בהתאם לכך, המסקנה הייתה שלא מדובר בבעל שהקריב את ההתפתחות המקצועית שלו ונשאר בבית למען הקריירה של אשתו. שני הצדדים פיתחו את עצמם השכלתית ומקצועית, כל אחד בדרכו ולפי כישוריו, ולכן פער ההשתכרות לא נחשב כנכס בר-איזון.

לא סוף פסוק

אבל חשוב לדעת שגם אם לא מצליחים להוכיח שפער בכושר ההשתכרות הוא נכס שאפשר לאזן, זה לא אומר שבית המשפט יתעלם מקיומו. הוא עדיין יכול להכיר בו כעילה לפיצוי הצד החלש יותר כלכלית באמצעות שימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון בני זוג המאפשר חלוקה לא שווה של הרכוש לטובת הצד החלש מטעמים של צדק חלוקתי.

כך, בית המשפט יכול לחייב את בן הזוג שמצבו הכלכלי טוב יותר לשלם לצד החלש כספים (באופן חד-פעמי או בתשלומים לתקופה מסוימת) או להורות על חלוקה לא שווה של הרכוש המשותף לטובתו.

עם זאת, השימוש של בתי המשפט בסעיף 8 לחוק יחסי ממון כמנגנון לפיצוי נעשה במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. לכן, לא מספיק להוכיח את עצם קיומו של פער ההשתכרות אלא חייבת להתקיים נסיבה מיוחדת נוספת. למשל, הברחת נכסים או נטילת כספים מהרכוש המשותף לצורך הימורים או השקעות ספקולטיביות. לדעתי, מן הראוי להרחיב את השימוש בסעיף זה גם למקרים של אלימות חמורה במשפחה ואף למקרים של סרבנות גט.

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין