האיש טען כי גרושתו הפסידה את זכאותה משום שגרמה לפירוק הנישואים בכך שסירבה לקיים יחסים, טיפחה קריירה במקום לבצע את עבודות הבית ולבסוף תבעה גירושין. בית הדין הרבני: התנהגותו מוכיחה בדיוק ההפך.
בית הדין הרבני בירושלים קיבל לאחרונה תביעה לתשלום דמי כתובה מלאים של 555 אלף שקלים. אב בית הדין הרב יצחק זר והדיינים הרב גדעון שריון והרב דוד בירדוגו דחו את טענת הבעל לשעבר שלפיה גרושתו הפסידה את הכתובה משום שסירבה לקיים יחסי אישות, דאגה לקריירה שלה במקום לבית והגישה את תביעת הגירושין. בפסק הדין נקבע כי מי שגרם לפירוק הנישואין הוא הבעל, שבגד באשתו ועזב את הבית לפני הגשת התביעה.
בני הזוג היו נשואים במשך 25 שנים. ב-2017 פתח האיש תיק יישוב סכסוך לאחר שאשתו גילתה שבגד בה עם אחרת, וכעבור 4 חודשים הגישה האישה תביעת גירושין. לפני כשנתיים בני הזוג התגרשו רשמית ונותר לבית הדין הרבני לדון בתביעה הכתובה שהגישה האישה באמצעות עו"ד אהרון הלוי.
האישה טענה כי לבעלה היו התפרצויות זעם ובשלב מסוים פרק עול והפסיק לשמור שבת. ואולם, טענתה המרכזית עסקה בבגידה. לדבריה, הגישה את התביעה לאחר שגילתה שבעלה בוגד בה, התעמתה עמו והוא הודה במעשיו ואף פתח בהליך יישוב סכסוך. האישה טענה כי לנוכח התנהלותו ברור שהוא אחראי לפירוק הנישואים ולכן יש לחייב אותו במלוא הכתובה.
מנגד טען האיש באמצעות עו"ד ריבי אוחיון כי במשך שנים גרושתו לא נהגה כאישה וכרעיה: היא סירבה לקיים יחסי אישות, הזניחה את עבודות הבית לטובת הקריירה ולבסוף זרקה אותו מהבית ותבעה גירושין. האיש הוסיף כי פניו לא היו לגירושין וכי הקשר עם זוגתו הנוכחית החל רק לאחר הגשת התביעה. לכן, לשיטתו, אשתו צריכה להפסיד את הכתובה עקב מרידה.
לחלופין הוא טען כי גם אם יחויב בכתובה יש להפחית את הסכום משמעותית, שכן במסגרת חלוקת הרכוש לקח על עצמו חוב של 21,000 שקל וויתר על זכויותיה הפנסיוניות של גרושתו.
אין כאן כפל הטבות
אב בית הדין יצחק זר והדיינים גדעון שריון ודוד בירדוגו קבעו כי הבעל אחראי לפירוק הבית. הדיינים לא האמינו לגרסתו בנוגע למאהבת וזאת מאחר שסתר עצמו, התחמק ממתן תשובות ברורות ואף סירב למסור להם את הטלפון שלו כדי שיוכלו להבין מתי החל הקשר.
הדיינים אף התקשו להאמין שהקשר הפך זוגי בדיוק כשהאישה הגישה תביעת גירושין שהתבססה על טענת בגידה. יתרה מכך הם ציינו כי האיש עזב את הבית לפני הגשת התביעה ולא הוכיח כי הוכרח לעשות זאת בניגוד לרצונו.
באשר לטענות בדבר התנהלות האישה, ציינו הדיינים כי מעבר לכך שלא הוכחו בראיות הרי שלפי ההלכה לא ניתן לשלול כתובה אם הבעל לא הכריז על המרידה ונתן התראה.
לגבי סכום הכתובה, נקבע בדעת רוב כי אין מקום לקזז דבר כיוון שהצדדים לא ערכו איזון משאבים אלא הגיעו להסכמה כי כל צד יישאר עם זכויותיו. לפיכך, פסיקת מלוא הסכום לא תוביל למה שנקרא "כפל הטבות".
על כן נקבע כי האישה לא הפסידה את הכתובה. בנוגע לסכום, דעת המיעוט סברה כי הבעל צריך לשלם רק 180 אלף שקלים אך דעת הרוב המכריעה פסקה שעליו לשלם את מלוא דמי הכתובה בסך 555 אלף שקלים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין