אב לשניים פשט את הרגל שנתיים אחרי שהתחייב בהסכם גירושין לשלם לילדיו 4,500 שקל בחודש. בית המשפט של פשיטת הרגל הפחית את הסכום באחרונה לצורך איזון בין זכויות הילדים לבין זכויות הנושים.
השופטת עינת רביד מבית המשפט המחוזי בתל-אביב קבעה לפני כשבוע ימים כי אם לשניים צריכה להסתפק במזונות של 2,600 שקל מאביהם פושט הרגל, בין היתר מאחר שהיא אינה ממצה את כושר ההשתכרות שלה ולנוכח מצבו הכלכלי של האב.
בהסכם גירושין שאושר כפסק דין בבית המשפט למשפחה בשנת 2013 התחייב אבי הילדים לשלם לילדיו מזונות של 4,500 שקל מדי חודש.
אלא שכשנתיים לאחר מכן הוא הגיש בקשה לפשיטת רגל בשל חובות של כ-2.7 מיליון שקל לנושים שונים. ביולי 2015 הוציא בית המשפט המחוזי בתל-אביב צו לכינוס נכסיו והוא נדרש לשלם לקופת הכינוס 400 שקל מדי חודש.
במצב כזה, כאשר כל נכסיו של האב פושט הרגל הועברו לידי מנהל מיוחד, גרושתו הייתה צריכה לפנות לבית המשפט לפשיטת הרגל בבקשה לקצוב לה מזונות עבור הילדים, כפי שמורה סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל. בהקשר זה חשוב לציין כי השופטים בתיקי פשיטת רגל אינם מחויבים לסכום המזונות שנפסק בבית המשפט למשפחה.
בבקשת הגרושה היא טענה כי יש להותיר את סכום המזונות שאושר בהסכם הגירושין על כנו. לטענתה, היא עצמה משתכרת כ-5,000 שקל בחודש ממקצועה כצלמת ונאלצת להשלים הכנסה בעבודות ניקיון. הוצאותיה החודשיות על הילדים נעות בין 12,000 ל-15,000 שקל בחודש, ובמצב כזה היא נשארת מדי חודש עם יתרת חובה גבוהה של אלפי שקלים בחשבונה.
החייב עצמו לא הגיב לבקשתה אולם המנהל המיוחד טען כי המבקשת הגזימה. לטענתו, היא לא ממצה את יכולת ההשתכרות שלה והיא גם מסתירה נתונים על אודות הכנסותיה השונות. עוד הוא טען כי למראה הוצאותיה החודשיות ניכר כי ההתנהלות הכלכלית שלה לא נכונה והיא צריכה להצטמצם. לעמדת המנהל, שנתמכה על ידי כונס הנכסים הרשמי, היא יכולה להסתפק במזונות של 2,600 שקל לחודש לשני הילדים גם יחד.
צרכי הילדים אינם חזות הכל
השופטת עינת רביד הסכימה עם עמדה זו. השופטת ציטטה מפסק דין מכונן שניתן בתחום המזונות בפשיטת הרגל בשנת 2004 על ידי השופטת בדימוס ורדה אלשיך.
שם כתבה אלשיך כי בעוד שהדיון במזונות בבית המשפט למשפחה מתמקד בצרכי הילד מבלי להתחשב בנושים כלל, הדיון בתיק פשיטת רגל מחייב "איזון בין הנזקק למזונות לבין נושיו האחרים של החייב", כאשר סכום המזונות שנפסק בבית המשפט למשפחה "מהווה אך נקודת מוצא" ו"צרכיו של נזקק המזונות (חשובים כשיהיו)... אינם מהווים עוד חזות הכל".
עוד הובהר שם שצריך גם לבחון מהו התשלום המרבי שאפשר להטיל על החייב במצבו.
בהתאם לכך, השופטת רביד סברה כי המנהל המיוחד הציג את האיזון הנכון בין צרכי הילדים לבין צרכי הנושים. לטעמה, אין הצדקה להותיר את סכום המזונות שבהסכם הגירושין על כנו בהתחשב בין היתר במצבו של החייב, שפוטר לאחרונה ומנסה להקים עסק, וקשה לדעת מהן הכנסותיו הנוכחיות והאם יוכל לעמוד בתשלום המזונות.
כמו כן, השופטת תמכה בטענת המנהל שלפיה המבקשת הציגה הכנסות "על הצד הנמוך מאוד" ולא נראה שהיא עושה כל שביכולתה כדי להתפרנס יותר.
בסופו של דבר, השופטת פסקה כי 1,300 שקל לכל ילד הוא סכום שהולם את מצבו של החייב וזה מה שעליו לשלם.
- שמות באי הכוח לא צוינו בהחלטה
- המנהל המיוחד: עו"ד יעקב זיסמן
* עו"ד רז רוזנברג עוסק בפשיטת רגל
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין