בית המשפט דחה את בקשת המדינה לעצור את הנאשם עד תום ההליכים חרף כתב האישום המייחס לו את העבירה החמורה ביותר בספר החוקים, בעקבות הודעתו של מדובב משטרתי, שהפליל אנשים אחרים ברצח. במקום, הורה השופט על בחינת חלופת מעצר.
לפי המתואר בכתב האישום, שהוגש נגד הנאשם ב-2015, כתשע שנים קודם לכן, באפריל 2004, הגיעו שני גברים לביתו של דורון סרוסי ז"ל שבנתניה, ושיספו את גרונו בעודו ישן במיטתו. בנוסף דקרו אותו השניים בחזהו. המנוח, שהובהל לבית החולים לאחר מכן, מת בחלוף חמישה חודשי אשפוז.
לשאלות בתחום הפלילים:
פנה ל-עו"ד פלילי
הסיבה להגשה המאוחרת של כתב האישום הייתה חסר ראייתי: בתקופת הרצח, המשטרה לא הצליחה להשיג ראיות להוכחת אשמתם של השניים, וסגרה את התיק מחוסר ראיות. רק כעבור מספר שנים היא הצליחה להשיג עדות של עד מדינה, המקורב למשפחת אברג'יל, והחליטה לחדש את הליכי החקירה.
כך, ביוני 2015 נעצרו ברטו חג'אג', בן 55, וכפיר כהן, בן 36, וכעבור חודשיים, הוגש נגדם כתב האישום המייחס להם עבירת רצח בכוונה תחילה.
בעוד כהן נעצר עד תום ההליכים המתנהלים, חג'אג' כפר בקיום ראיות מפלילות נגדו ודרש את שחרורו. ואולם, המדינה התעקשה להורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים בטענה שיש בידה ראיות הקושרות את חג'אג' לביצוע הרצח, ושמדובר באדם מסוכן שיש חשש שישבש את ההליכים במידה שישוחרר.
במהלך הדיון הודה לראשונה חג'אג' כי הכיר את המנוח, אותו תיאר כ"חבר טוב", אולם עמד על כך שהוא חף מפשע. חג'אג' סיפר כיצד ביום האירוע הגיע לדירה, ראה את ה"בלאגן", והחליט לברוח לאילת למשך חודשיים מכיוון שחשש שיקשרו את שמו לאירוע.
בנוסף, הדגיש חג'אג', כי במסגרת החקירה הראשונה בתיק, התקבלה אצל המשטרה הודעת מדובב, שסיפר כיצד אחד העדים ששהו בדירה בזמן האירוע, התוודה בפניו כיצד השתתף ברצח המנוח עם אנשים אחרים.
לשיטתו, במצב דברים זה, כאשר אין נגדו כל ראיה מדעית מרשיעה, יש להתייחס להודעת המדובב כאל "ראיה מזכה" ולהורות על שחרורו.
בתגובה, המדינה טענה כי הודעת המדובב, שכנראה הושפע משמועות שהתרוצצו בעיתונות המקומית ובחדרי המעצרים, נתפסה כלא אמינה כבר בשלב הראשון של החקירה.
החשש פחת
סגן הנשיא השופט אברהם יעקב ציין כי אמנם מעיון בחומר הראיות בתיק, ניתן לקבוע כי יש סיכוי סביר שהנאשם יורשע בסופו של דבר, אך עם זאת, למדינה אין כל ראיה מדעית והתיק מבוסס ברובו על הודעות של המעורבים בפרשה, ובשלב זה יש להתחשב בכך.
לכן, קיבל את עמדת הנאשם, לפיה הודעת המדובב פוגעת פגיעה של ממש במשקל הראיות המפלילות נגדו.
בנוסף, ציין השופט כי מכיוון שלא בוצעה נתיחה לגופת המנוח, לא ניתן לקבוע מעל לכל ספק סביר כי ישנו קשר סיבתי בין פצעי הדקירה שהביאו לאשפוזו, לבין מותו כחמישה חודשים לאחר מכן.
השופט הוסיף שהחשש מפני מסוכנות הנאשם לציבור או מפני שיבוש הליכים פחת, למרות החומרה הרבה של העבירה המיוחסת לנאשם, מאחר שחלף כל כך הרבה זמן מאז האירוע. על כן, השופט דחה את בקשת המדינה והורה לבחון חלופת מעצר הולמת (כמו מעצר בית למשל) במקום מעצר עד תום ההליכים.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד אהרן פרקש עוסק בתחום הפלילי
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין